אנחנו רגילים לראות את קוריאה בעיקר דרך עולמות של קייפופ וקיי-ביוטי: שיער צבעוני, עור מושלם ואסתטיקה עמוסה. אבל שבוע האופנה בסיאול מגלה לנו רובד חדש בתרבות הקוריאנית, וכיוון נוסף שאליו היא צועדת. מאחורי הצבעוניות והאנרגיה מסתתרת תעשיית אופנה חזקה שמביטה לעתיד.
עוד לפני שרואים את התצוגות או את אופנת הרחוב, אפשר להבין את האווירה של שבוע האופנה בסיאול ממקום התרחשות התצוגות. אנחנו רגילים לראות מסלולי תצוגה בלוקיישנים קלאסיים כמו מוזיאונים וארמונות, או סתם חללים גדולים עם מסלולים וכיסאות. בסיאול, לעומת זאת, התצוגות התקיימו בין שני מבנים מיוחדים, הנחשבים לציוני דרך אייקוניים של העיר.
המבנה המרכזי, שבו התקיימו רוב התצוגות, הוא Dongdaemun Design Plaza-DDP, מרכז עיצוב ותרבות חשוב בעיר, שעוצב על ידי האדריכלית זאהא חדיד. מדובר במבנה א-סימטרי, עם קימורים ענקיים, הנראה עטוף כולו במעטה מתכתי ונותן תחושה של מבנה עתידני. התצוגות התקיימו במבנה זה וברחובות המובילים ממנו למבנה אייקוני נוסף-מגדל לוטה, גורד השחקים הגבוה ביותר בקוריאה והשישי בגובהו בעולם.
התצוגות בשבוע האופנה חשפו תעשיה עשירה בסגנונות-היו קולקציות שעסקו בחייטות גברים, קולקציות ריזורט נשים צבעוניות, היו ששילבו בין חומרים והדפסים והיו מי שחיפשו קווי גזרה חדשים.
בין כל המגוון שנגלה לעיניים, היה אפשר להרגיש בין הקולקציות מוטיב שחזר בכמה תצוגות-סיאול מסתכלת קדימה. בכמה תצוגות היה שימוש ברובוטים, צבעים מטאליים ועבודת ביוטי של דוגמנים שנתנה ניחוח חוצני, שהבהירו שהאופנה בסיאול פונה לעתיד. כך למשל בתצוגה המצוינת של HANNAH SHIN, באמצע המסלול היה מונח ראש רובוטי שהסתכל על הדוגמנים העוברים והשבים.
בתצוגה של המותג גרידילוס (GREEDILOUS, שילוב של greedy וfabulous), לקחו את השימוש ברובוטים צעד אחד קדימה. התצוגה נפתחה כשמקהלה של ילדים יושבים בצידי המסלול, מנגנים בכינורות ואליהם מצטרפים קולות מתכתיים שמזכירים קולות של חללית וסרטי חוצנים. את המסלול פתחו שורה של דוגמנים רובוטיים לבושים בבגדי הקולקציה, וכמו דוגמנים רגילים הם הלכו, שלחו מבט למצלמה, הסתובבו וירדו מהמסלול. אחריהם עלו על המסלול דוגמנים בני אנוש. בחלק מהדגמים הופיעו פרינטים של אלמנטים צבעוניים על רקע כחול-שחור שנתנו תחושה של החלל החיצון.
למרות המבט החזק אל העתיד, האופנה הקוריאנית לא מתנתקת מהעבר שלה. בין התצוגות החדשניות, הבליחו גם אזכורים למסורת ולתרבות המקומית. פרשנויות להאנבוק– הבגד הקוריאני המסורתי, שעדיין משמש את הקוריאנים בחגים ובאירועים מיוחדים ולגאט, כובע מסורתי שנלבש על ידי גברים בני המעמד הגבוה בתקופת שושלת ג’וסון, הזכירו שהחדשנות של סיאול נבנית לצד מסורת שממשיכה להיות חלק מהזהות שלה.
עוד בלטו התצוגות של MMAM שבחנו מיקומים ופרופורציות בבגדים מחויטים,BIG PARK ששיחקו עם אלמנטים פרחוניים, ו־KELLY SHIN שהציגו פרשנויות לבגדי ערב וטוקסידו.
קשה לסכם את שבוע האופנה של סיאול בכמה משפטים לאור העושר של התצוגות בסגנון, בכמות ובאיכות. אבל דבר אחד בהחלט ברור-סיאול כבר לא מסתכלת על עולם האופנה מבחוץ. תעשיית האופנה שלה גדלה ופורחת, והיא מציבה את קוריאה לא רק כמובילה בתעשיות הבידור והטיפוח, אלא גם כשחקנית משמעותית בזירת האופנה העולמית.
