סטודנטים לעיצוב אופנה של אוניברסיטת חיפה הצליחו להשאיר אותנו בלי מילים

מי שפספס את החגיגה החיפאית שהתרחשה אתמול בערב, כנראה כבר מכה על חטא תוך כדי גלילה אינסופית בסטוריז. שנתיים אחרי המיזוג ההיסטורי בין האוניברסיטה לבין המרכז האקדמי ויצו, החוג לעיצוב אופנה של אוניברסיטת חיפה מוכיח שהשילוב הזה הוא הדבר הכי נכון שקרה לאופנה המקומית.

25 קולקציות הגמר שהוצגו לראשונה ממש כאן, על הר הכרמל, הציגו רמת ליטוש פנומנלית, מקצועיות חסרת פשרות ותחושה ברורה של גישה למשאבים וכלים ברמה הגבוהה ביותר. אין ספק שהמהלך המבני הזה הזניק את המחזור הנוכחי לגבהים חדשים, כשהבוגרים הטריים מציגים חזון אמנותי מעמיק, בשל ומלא הבטחה.

על ההדרכה הווירטואוזית של הסטודנטים חתום טריו מנחים מדויק במיוחד: גולן טאוב, שחר אבנט ואהרן גניש. מדובר בשלושה מהמעצבים הצעירים, הפעילים והמוערכים ביותר בסצנה הישראלית, שמצליחים להוכיח יום-יום איך מחברים בין פנטזיה יצירתית לבין מציאות מסחרית בועטת. תחת שרביטם, הבוגרים חקרו שאלות מורכבות של זהות, זיכרון משפחתי ושייכות מקומית.

ד״ר רחל גץ-סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה: ״השנה מציגים את עבודת הגמר של החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה, מתוך מבט מורכב על דור יוצרים הפועל מתוך מציאות משתנה ורוויית אתגרים. רבות מן העבודות עוסקות באובדן, בזהות, בזיכרון ובשייכות ומראות כיצד עיצוב אופנה יכול להפוך חוויות אישיות של כאב ושבר לשפה חזותית, חומרית וחברתית. מן העבודות עולה תפיסה של יופי שאינו נפרד מן המציאות שבה הוא נוצר, אלא מתעצב מתוכה. דרך הגוף, הבגד והחומר, הפרויקטים מציעים קריאה עכשווית של אופנה כמרחב של מחקר, פרשנות תרבותית וחשיבה ביקורתית.״

העיסוק הזה מקבל נפח מרתק במיוחד בקמפוס החיפאי, שבו כמעט מחצית מהסטודנטים מגיעים מהחברה הערבית והדרוזית, מה שמייצר פסיפס תרבותי עשיר ויוצא דופן. בין הקולקציות הבולטות, למשל, תפס את העין הפרויקט “נוטוקי” של דניא חביש, שצללה אל סוגיית גלגול הנשמות באמונה הדרוזית ויצרה סביבה מראה דרמטי, חינני ומלא הומור. לצדה, בלטה במיוחד העבודה המהפנטת של ירדן מרום ישראלי, שפנתה אל סיפורו של הנרי אביטבול ז”ל כדי לפרק את המתח שבין האסתטיקה הציונית החלוצית לבין האלגנטיות האירופאית המתוחכמת.

מתוך כל השפע והכישרון הצעיר הזה, הנה הקולקציות שהכי אהבנו, עשו לנו את זה במיוחד ופשוט לא יכולנו להוריד מהן את העיניים:

ירדן מרום ישראלי – הנרי אביטבול

הקולקציה המרהיבה הזו לוקחת זיכרון משפחתי אישי והופכת אותו לתרגום חומרי מהפנט על המסלול. ירדן מרום ישראלי יוצאת למסע בעקבות סבה, הנרי אביטבול ז”ל, שעלה ממרקש בשנותיה הראשונות של המדינה בדרך הכי פחות צפויה שיש – על גבי אוניית תענוגות מפוארת. המפגש החד פעמי הזה, בין השאיפה החלוצית של אותם ימים לבין עולם של חליפות מחויטות, סיגרים משובחים וכוסות וויסקי על הסיפון, מוליד בגדים שנעים ללא הרף בין קשיחות לרכות. על המסלול ראינו משחק טקסטורות יוצא דופן שבו חליפות פסים קלאסיות בגזרות אוברסייז, המזוהות עם המחויטות האירופאית שספג תחת השלטון הצרפתי במרוקו, מפורקות ומורכבות מחדש. לצדן בולטים מעילים עשירים בנפח המשלבים עבודת עור דומיננטית, רצועות ואבזמים שמתכתבים עם עולם המזוודות והמסעות בים, ומייצרים צללית חזקה ועוצמתית.

אבל הניגוד האמיתי, זה שהופך את הקולקציה לפיוטית כל כך, נמצא בפרטים הקטנים ובעבודות היד המסורתיות שמחזירות אותנו אל השורשים המרוקאיים הגאים שלו. כך למשל, מעיל שיפון מתנופף ושקוף בגוון אדמה חם חושף משחקי שכבות עדינים, כשהוא מעוטר ברקמות לבנות עשירות בדוגמאות מרוקאיות מסורתיות לאורך הצווארון והחזית, הנראות כמעט כמו תכשיט טקסטיל יוקרתי. המתח הזה, שבין הקשיחות הגברית של חליפות הבורדו הכבדות לבין הקלילות של חולצות המשי, הרקמות האדומות הבולטות על הכיסים ואפילו כובע מצחייה שעבר אדפטציה עשירה בעיטורים, מייצר מראה סופר מתוחכם. התוצאה היא תצוגת תכלית של אלגנטיות קוסמופוליטית שמראה איך זהות מורכבת ורב שכבתית הופכת למפגן של סטייל ונוכחות בלתי נשכחת.

אמארה חאטר – מה את חיפאית עכשיו?

הפרויקט החשוף הזה מביא אל המסלול את סיפורה האישי של המעצבת, שעזבה כפר קטן על גבול סוריה ברמת הגולן כדי לעבור לגור וללמוד בלב העיר חיפה. המעבר לעיר הגדולה הוליד קולקציה המפרקת את תחושת השייכות הכפולה – המתח שבין הרצון להיטמע בקצב העירוני לבין הנאמנות לשורשים ולמשפחה הדרוזית. חאטר חוקרת אילו סימנים נשארים על הגוף כשהסביבה משתנה, ומציגה בגדים שהם עדות חומרית לתהליך הסתגלות פיוטי, המשלב שכבות ונפחים מבלי לוותר על נוף הילדות.

האלמנט המהפנט ביותר בקולקציה הוא השיער, המדמה את שערן של נשות משפחתה והופך לחומר גלם שמחבר בין הטקסטילים. באחד הדגמים בלטה חליפת אוברסייז מחויטת ומתוחכמת בגוון שמנת המייצגת את הלבוש העירוני, שכרוכה סביבה שמיכת נפח היסטרית מטקסטורות שיפון מכווצות וצמות שיער בהירות המשתרכות עד לרצפה. דגם מרהיב אחר מציג טוטאל לוק סרוג, רך ועוטף בגווני ניוד וחול המדמה את תחושת הבית, כשהוא משלב הדפס פנים המכוסה פרחי בד תלת-ממדיים וצמות שיער כהות השזורות בסריג.

אופיר נריה סטמוס – לא קל לה

הקולקציה העוצמתית והמצמררת הזו מצליחה לגעת בנושא בלתי נתפס: התופעה ההיסטורית של חתונות שהתקיימו במהלך השואה. מתוך מציאות קרועה של אובדן, עקירה מוחלטת וחוסר ודאות קיומי, אופיר נריה סטמוס מראה כיצד טקס הנישואין הפך מאירוע אישי למעשה עילאי של מרד, הבטחה להמשכיות ובחירה עיקשת בחיים. דרך בגדים בגווני לבן, שמנת ואופווייט המזוהים עם עולם הכלות, היא חוקרת את הניגוד הבלתי אפשרי שבין שמחה מזוקקת לאסון לאומי, ומציגה את כוחה של האהבה לשמר צלם אנוש וזהות ברגעים האפלים ביותר.

התרגום הטקסטילאי של הקולקציה הזו הוא לא פחות מיוצא דופן. הבגדים נראים כאילו פורקו ונבנו מחדש מתוך שברים, כשהם משלבים הדפסים עדינים של מסמכי מקור היסטוריים ופיתוחי טקסטיל חדשניים. בדגם אחד, שמלת כלה מונומנטלית ושופעת נפח, הבנויה כולה מרצועות ורצועות של בדים פרומים, טול ותחרה, שזורים יחד בחוטי תפר בולטים בגוון ורוד-אדמדם, יוצרת מראה דרמטי, מתנופף וכמעט סוער שמסרב להיכנע לנסיבות. דגם אחר מציג צללית אוורירית, רכה ועוטפת יותר, המשלבת משחקי שקוף ואטום עם צווארון אורגנזה גבוה המרחף סביב הגוף, המדגיש את המתח הדק שבין פגיעות מוחלטת לעוצמה פנימית אדירה.

מריה יני- כנפי נחמה

הקולקציה הרגישה הזו צומחת מתוך התנסות אישית עמוקה של המעצבת, שהתנדבה במשך שנים בבית יתומים בבית לחם. מתוך המפגש הקרוב עם הילדים, יני מתרגמת את המושגים של חום אנושי, מגע ונחמה לכדי בגדים המדמים מעטפת מגוננת ומלאת תקווה. הדגמים יוצרים תחושת ביטחון ושייכות, והופכים את חוויית הלבוש למקלט של ממש באמצעות גזרות רחבות, שכבות וקפלים רכים המציעים הגנה ונוחות למי שזקוק להן יותר מכל.

התרגום הוויזואלי מרהיב ומתבסס על שימוש בקטיפה עשירה ורכה בגוון כחול נייבי עמוק, המעניק תחושת עטיפה חמימה של שמיכת פוך מפנקת. בין הדגמים בלט ז’קט קרופ נפוח בעל צווארון שמנת ענקי לצד מכנסי קטיפה נשפכים, ומעיל טוניקה עצום ממדים בטקסטורת קווילט המלווה במגפי קטיפה גבוהים. גולת הכותרת היא תיפורי החוט הלבנים הבולטים, היוצרים קווים גרפיים לצד איורי דמויות ושרבוטי ילדות תמימים ומלאי רגש, המאירים את הבד הכהה באופטימיות שקטה ומרגשת.

יסמינה עוידאת – פריחה בין עולמות

הפרויקט המפנט הזה צומח מתוך חוויית החיים הייחודית של המעצבת בכפר מג’דל שמס שברמת הגולן. יסמינה עוידאת מציגה דיאלוג מרתק בין נופים עוצמתיים, מסורת דרוזית שורשית ונוכחות מתמדת של גבול ומצליחה לתרגם געגוע עמוק ושייכות לכדי קולקציה עכשווית ומלאת פיוט. ההשראה המרכזית מגיעה ישירות מטבע ילדותה ומחקלאות הדובדבנים המשפחתית ומולידה בגדים שנושאים בתוכם זיכרונות מורכבים של כאב, יופי מוחלט ותקווה גדולה.

התרגום החומרי על המסלול נע בין קלילות אוורירית לדרמה עשירה ורוויית צבע. בדגם אחד, עוידאת יצרה ענן מונומנטלי של בד אורגנזה לבן, מכווץ ומקומט כולו, המדמה את הפריחה השופעת, כשבמרכזו שזורים דובדבנים תלת-ממדיים אדומים ובוהקים בעבודת יד עדינה עם עלים ירוקים. הדגם השני מציג צד דרמטי ונועז בהרבה, עם מעיל קטיפה רחב ידיים בגוון אדום-דובדבן עמוק ומשגע, הכולל משחקי דרפונג קפדניים בצד הגוף, ונלבש מעל אאוטפיט צמוד מודפס בדוגמאות אוריינטליות מסורתיות עדינות מכף רגל ועד ראש.

יובל פיין – תחיית המתים

הקולקציה “תחיית המתים” של יובל פיין מציעה התבוננות פילוסופית עמוקה בכמיהה האנושית העתיקה לפרוץ את גבולות הזמן והמוות. בהשראת מקורות מגוונים – משירתו של יהודה עמיחי וטקסים יהודיים מסורתיים ועד ליצירותיו המפוסלות של אלברטו ג’קומטי – פיין יוצאת למסע שבו הגוף והנשמה מבקשים להתאחד מחדש. הפרויקט בוחן את הרגע המרתק שבו החומר שב אל החיים וצומח מחדש מן האדמה, תוך חיפוש אחר האפשרות של גאולה והמשכיות מעבר לסופיות הקיומית.

הביצוע החומרי של הקולקציה הוא מלאכת מחשבת של עיבוד עורות מתוחכם. באמצעות עבודת רציעה וצריבה ייחודית, פיין מעניקה לעור מרקמים גולמיים וראשוניים, המשלבים נוכחות של היעדר לצד עוצמה מחודשת. השילוב בין טכניקות העיבוד לבין אלמנטים של קשרים וחוטים משוחררים מייצר מערכות לבוש המטשטשות את הגבולות שבין כליה להתחדשות ובין מציאות לאוטופיה. זוהי יצירה המבקשת ללכוד את הרגע המדויק שבו הטבע האנושי מתגבר על השבר ומצליח לפרוח שוב.

סאנדרא סבאח – הבית הסגור של סבתא / בית סתּי

הקולקציה של סאנדרא סבאח מתעדת את הרגע הטעון של הכניסה החוזרת אל בית סבתה, שעמד נעול וקפוא בזמן שנים לאחר מותה. סבאח מתרגמת את המפגש המצמרר עם החפצים המיותמים – הווילונות, הכריות והשטיחים שאיבדו את חיוניותם – לכדי קולקציית נשים שכולה שיר הלל לגעגוע. דרך עבודות יד עמלניות של סריגה, רקמה והדפס ידני, היא ממשיכה את המסורות הטקסטיליות שלמדה מסבתה ומפיחה חיים חדשים בזיכרון המשפחתי.

על המסלול, הבית האינטימי הופך למערכות לבוש מפוסלות ומלאות רגש. דגם אחד מציג מעיל-שמיכה נפחי ודרמטי העשוי מטלאי סריגה וטקסטורות חמות, העוטף את הדוגמנית כמו זיכרון מנחם. לוק שני משלב חולצה לבנה מכופתרת עם חצאית קומות רחבה ועשירה במרקמים שנראים כווילונות ומפות תחרה שנפרסו מחדש, בעוד שדגם שלישי מציג שמלה המדמה שמיכת קטיפה כבדה בגוון בורדו עמוק עם פרימות עדינות, המלווה בתיק קטן שעליו רקום מפתח הבית. יצירה נוסטלגית, מרהיבה ונוגעת ללב, שמצליחה להפוך חפצים דוממים ללחישה חיה של אהבה.

סמיה ספדי – מרחב מוגן

מתוך מציאות חיים מורכבת בצפון רמת הגולן ובהיעדר שייכות לאומית, סמיה ספדי מגדירה מחדש את מושג ה”בית”. עבורה, בית הוא קודם כל מקלט רגשי של חום וביטחון, והיא מתרגמת את הגעגוע הזה לשפה טקסטילית עשירה בהשראת שמיכות חורף, סריגים עוטפים ונופי החרמון המושלגים.

הקולקציה מציגה מלאכת מחשבת של נפח וטקסטורה: מעיל קווילט חום ועצום המדמה שמיכת חורף ביתית עם תיפורי “חומות” ופרחים מפוסלים; סוודר שמנת עבה שנסרג בטקסטורת סלעים הררית ועליה קשרים מדמי שלג וז’קט פופר (Puffer) לבן ונפחני במיוחד שנלבש מעל מכנסי ברמודה צמריריים ברקמת פרחים.

ענבל בסון – פריחה פנימה

ארבעת שלבי המחזור החודשי הופכים בקולקציה של ענבל בסון למיצג אופנתי מרתק על השתנותו המתמדת של הגוף הנשי. בסון חוקרת את המתח שבין החוץ לפנים ומפתחת שפה חזותית רגישה של קפלים אורגניים, פרימות ורמזים צורניים לעולם הרחם, המדמים עלי כותרת ושכבות בתנועה.

התרגום העיצובי מציג שבריריות פיוטית לצד נוכחות עוצמתית ונועזת: בדגם אחד בלט מחוך סטרפלס טקסטורלי בגוון שמנת עם גימור ורדרד, שנלבש מעל מכנסיים נשפכים בתכלת שמיים המסתיימים בקשירת סרטי ענק. דגם שני, אמיץ ומפעים במיוחד, מציג חצאית עשירה ושופעת בטקסטורת פרימות נוצתית בגוון אוף-ווייט, שבמרכזה – באזור האגן – מונח פנל אדום עז, פרווה ודרמטי המדמה את עולם הרחם והמחזוריות הנשית.

סמדר לוי – מהחזית באהבה

סמדר לוי נוגעת באחד העצבים החשופים ביותר של המציאות שלנו – חוויית ההמתנה של מי שנותרת בעורף בזמן מלחמה. בהשראת מכתבים שנשלחו בין בני זוג בזמני פרידה, לוי מתרגמת את המתח שבין געגוע וחרדה לתקווה ואהבה לכדי צלליות מתוחכמות, המשלבות בטכנולוגיות מתקדמות בין בדים רכים ומנחמים למבנים חדים ונוקשים.

על המסלול, הציפייה הביתית והמילים הכתובות מתורגמות למערכות לבוש מפעימות: שמלה מונומנטלית העשויה מאלפי דיסקיות בד שקופות המדמות הררי מכתבים, חליפת שינה ממשי בגוון שמנת המלווה בכרית תואמת ורקמת לב אדומה ופרומה, וחליפת ז’קט ושורטס משי בגוון ברונזה עשיר בעלת מכפלות גליות. יצירה פיוטית, רגישה ונוגעת ללב.

קתרין קסיס – נַפַסְ

“נפס” (נשימה בערבית, ששורשה קשור גם בנפש ובחיוניות) הופכת בקולקציה של קתרין קסיס למסע טקסטילי מרתק של לידה מחדש מתוך מערכת יחסים רעילה. קסיס חוקרת את רגעי המעבר שבין אובדן לצמיחה ואת השבת הזהות והקול האישי לעצמי, תוך שימוש בעבודת יד עדינה של רקמה ותפירה מסורתית, לצד דימויים של מים כסמל לטיהור ולנשימה.

על המסלול, רעיון הנשימה מיתרגם באופן מרהיב לצלליות נפח מונומנטליות שנראות כמלאות באוויר ובחיים. במרכז הקולקציה בלט מעיל-צווארון עצום ומרופד בדוגמת פסים עדינה של ורוד ולבן, שנלבש מעל חצאית קצרה עם עיטורי חוטים כהים וגרביוני תחרה עדינים בגוון בורדו. מסביבו נעו דגמים המציגים שרוולי בלון תפוחים, גלימות ענק ורקמות ידניות אורגניות בגווני אדום, ורוד ולבן המדמים זרימת מים, טיהור ונימים פועמים של נפש שהשתחררה ומצאה סוף-סוף מקום לנשום.

כריסטינה בזאן – שיקסע

כריסטינה בזאן עוסקת באומץ יוצא דופן בתחושות זרות ובחיפוש אחר שייכות של מהגרת מברית המועצות לשעבר בתוך החברה הישראלית. הקולקציה “שיקסע” מתמודדת חזיתית עם פערים תרבותיים, דחייה וביקורת ומציגה את המתח שבין הרצון להשתלב לבין השאיפה לשמר מורשת משפחתית. בזאן בוחרת לקחת את דימוי החזיר – המזוהה עם אחרות ואי-קבלה בחברה המקומית ולהפוך אותו בהפוך על הפוך לסמל של כוח, נראות וגאווה תרבותית.

על המסלול, הרעיונות הטעונים הללו מתורגמים לקולקציה מרהיבה, חתרנית ועמוסת הומור שחור. דגם אחד מציג מעיל אוברסייז מפוספס בשחור-לבן המעוטר באפליקציות בולטות של דגים לצד פאץ’ של דמות חזיר חמודה בשמלה, המלווה בכובע מצחייה סאטן ורוד בעל אוזני חזיר בולטות. לוק שני לוקח את הנפח לקצה הדרמטי עם אאוטפיט לבן ומונומנטלי המורכב משכבות וולנים וקפלים עצומים בשרוולים ובצווארון, המייצרים נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה. דגם שלישי מציג שמלת קומות שופעת ונפחית בגווני ורוד ואדום המכוסה באיורי פרחים משגעים ומשולבת עם חגורת מותן רחבה בעלת דוגמה גיאומטרית וכובע תואם בעל אוזני חזיר זקורות.

דניא חביש – נוטוקי

אמונת גלגול הנשמות, אבן יסוד מרכזית בתרבות הדרוזית, זוכה בקולקציה של דניא חביש לתרגום חזותי עמוק ויוצא דופן. מתוך חוויה אישית המגשרת בין שתי זהויות, חביש חוקרת את רעיון המשכיות הנפש הנושאת עמה זיכרונות מעולמות קודמים. היא מציעה מבט על הזהות האנושית כמרחב דינמי שנבנה מחדש ומעבירה את רעיון המעבר בין עבר להווה באמצעות משחקי שכבות מורכבים, שימוש בבדים טבעיים, חיבורים טקסטילייים עשירים והפרדות מבניות.

התוצאה על המסלול היא מפגן מהפנט של אופנת עילית טקסטילית, המשלב בין אלמנטים מסורתיים לצלליות אוונגרדיות. דגם אחד מציג ז’קט אוברסייז עשיר בטקסטורת פרימות גראנג’ית בגווני אדמה, הנלבש מעל שמלת קומות לבנה ונפחית, חלק עליון דמוי עור בגוון בורדו עמוק ומכנסיים תואמים העשויים מאותה מלאכת חוטים צבעונית, כשהלוק כולו נחתם בכיסוי ראש היסטורי מתחרה לבנה. דגם שני, מונומנטלי לא פחות, מציג שמלת פאצ’וורק נפחית ושופעת המורכבת משכבות וקפלים של בדי תחרה, קטיפה וטקסטיל פרחוני בגווני ירוק זית, יין ושמנת, המכסה את הגוף כמעט לחלוטין ומלווה בכיסוי ראש דרמטי ועטוף תחרה לבנה.