בשנים האחרונות הולכת ומתחדדת אחת הסוגיות הטעונות ביותר בתעשיית האופנה: השימוש בעור ובפרוות אמיתיות, ומה שנראה בעבר כסמל יוקרה מובהק הפך לנקודת חיכוך בין מסורת, חופש יצירה, קיימות ואתיקה. מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA), האחראית על ניהול שבוע האופנה בניו יורק, הודיעה על איסור מוחלט של הצגת פרוות בעלי חיים בתצוגות המסלול, בצעד שנבנה בשיתוף עם ארגוני זכויות בעלי חיים וייכנס לתוקף מספטמבר 2026.
“כבר יש מעט מאוד פרוות או שאין בכלל במהלך שבוע האופנה בניו יורק, אבל על ידי נקיטת עמדה זו, ה-CFDA מקווה לעורר מעצבים אמריקנים לחשוב באופן עמוק יותר על ההשפעה של תעשיית האופנה על בעלי חיים”, אמר סטיבן קולב, מנכ”ל ונשיא ה-CFDA.
שבוע האופנה בניו יורק, אחת הבמות המשפיעות והנראות בעולם, מציב לראשונה קו אדום ברור. לא עוד עמימות, לא אזורי ביניים, אלא הצהרה חד־משמעית שמבקשת להגדיר מחדש מה נחשב לגיטימי על המסלול. ההחלטה הזו לא נולדה בוואקום. היא תוצאה של לחץ ציבורי, של שינוי בהרגלי צריכה ושל שיח גובר סביב זכויות בעלי חיים וקיימות סביבתית, אך גם של מאבק פנימי בתוך התעשייה עצמה.
הוויכוח האמיתי אינו רק בין פרווה אמיתית לפרווה סינתטית, אלא בין תפיסות עולם. עבור מעצבים מסוימים, עור ופרווה הם חומרים בעלי עומק תרבותי והיסטורי, כאלה שמספרים סיפור של מלאכה, של מסורת ושל יוקרה שאינה ניתנת לשחזור מלא באמצעים מלאכותיים. יש מי שמוצא בפרטי האופנה העשויים פרווה מקורית ובגזרת עור אמיתי מסר על חופש יצירה, על אותנטיות ועל המשך מסורתי ארוך שנים של עיצוב וביצוע. במהלך תצוגות החורף האחרונות בניו יורק, קולות מסוימים בתעשייה הביעו את דעתם בגלוי וטענו כי נוכחות של דמויות משפיעות במעילי עור אמיתי או בפרוות מקורית אינה פרובוקציה לשמה, אלא אמירה על סירוב להיכנע למה שנתפס בעיניהם כטהרנות אופנתית קיצונית.
מועצת מעצבי האופנה של אמריקה (CFDA), האחראית על ניהול שבוע האופנה בניו יורק, הודיעה כי החל מספטמבר 2026 לא יורשו להציג פרוות בעלי חיים בתצוגות המסלול, במסגרת מהלך שנבנה בשיתוף ארגוני זכויות בעלי החיים. למרות שמותגים רבים, כמו מייקל קורס ו-Tory Burch נמנעו כבר שנים משימוש בפרוות אמיתיות, ארגון PETA עדיין פרץ בעבר למסלול של מייקל קורס במחאות, אך הפעם לא על פרווה אלא על שימוש בעור.
Rodin Banica
מן העבר השני ניצבים מעצבים, פעילים, אנשי תעשייה וצרכנים שמבקשים לנתק את הקשר ההיסטורי בין יוקרה לבין פגיעה בבעלי חיים. עבורם לא ניתן עוד להצדיק שימוש בכאלה חומרים, במיוחד כאשר קיימים היום חומרים חלופיים מתקדמים שמדמים בצורה מרשימה את מראה העור והפרווה, ומאפשרים יצירת קולקציות עשירות מבחינה אסתטית ללא פגיעה ישירה בבעלי חיים. במציאות הזו, רבים תופסים את פרווה ועור אמיתיים כשריד לעידן אחר, כזה שאינו עולה בקנה אחד עם ערכים עכשוויים של אחריות סביבתית ורווחת בעלי חיים.
הדיון אינו נשאר ברמה האסתטית בלבד. הוא מתפשט גם לממדים כלכליים וחברתיים, כפי שניכר בדוגמה של פולין, אחת השחקניות המרכזיות בתעשיית הפרוות האירופית. בפולין מתקיים מאבק ציבורי ופוליטי סביב עתיד החוות לגידול בעלי חיים לפרווה, מאבק שיש לו השלכות על תעסוקה, פרנסה, תרבות מקומית ומסורת של עשרות שנים. מצד אחד נמצאים תומכי המשך הגידול כפרקטיקה כלכלית, תרבותית ומסורתית; מצד שני עומדים קולות שלקחו על עצמם לקדם שינוי, שגם הוא דורש התמודדות עם השלכות חברתיות וסביבתיות.
לכל אורך הדרך נשאלת השאלה מה היא יוקרה בעידן של מודעות ערכית. האם יוקרה חייבת לשאת את חותם החומר שמקורו בבעלי חיים, או שמא היא יכולה להיבנות מחדש, על בסיס חומרים חלופיים שמכבדים גם את הסביבה וגם את הזהות היצירתית של המעצב? הבחירה הזו אינה נוגעת רק לחומר עצמו, אלא גם למוסר, לערכים ולמסר שאופנה רוצה להעביר לקהל שלה.
ולבסוף, לאור כל השיח הזה, נותרת שאלה מהותית שמעיבה על כל המסלול: האם יוקרה בעידן החדש תתבסס על מסורת חומרית מוכּרת ואותנטית, או על חדשנות שמאמצת חלופות ירוקות ונוקבת ברורה? הדרך שבה תענה התעשייה על השאלה הזו בשנים הקרובות יכולה לשנות את פני האופנה לא פחות מאשר הטרנדים עצמם.
