הופתענו לגלות שאחותו הגדולה של יונתן טווינה, הטיקטוקר המצליח, היא זו שצועדת על המדרגות ונכנסת לבית הכי מפורסם במדינה.
כבר בתעודת הזהות שלה היא סיפרה שגדלה באוסטרליה, ונדמה שהשורשים האלו נתנו את הטון גם בבחירת המלתחה שלה. אין ספק גם שמדובר בליהוק מושלם שמביא איתו משב רוח רענן למסך, אבל אם נשים רגע את הגנטיקה המשפחתית בצד ונדבר על הלוק שלה, היא ללא ספק נתנה לנו המון נחת. בתוך ים של שמלות כלה מוגזמות וניסיונות נואשים לנצנץ תחת תאורת האולפן, רפאלה בחרה בדרך המתוחכמת ביותר ובאסטרטגיה של יוקרה שקטה שעבדה לה באופן מדויק.
הגוון שנבחר, ירוק זית עמוק, הוא כמעט אנטי-תזה לתאורה המושקעת של האולפן, ודווקא בגלל זה הוא עבד. יש משהו מאוד בטוח בעצמו באישה שבוחרת בצבע אדמה כשהיא יודעת שכולן סביבה ילבשו לבן או נצנצים. הבחירה במעצב האוסטרלי אסבר היא לא פחות מהצהרת כוונות אינטלקטואלית; הוא הרי המלך הבלתי מעורער של הדיטיילים הקטנים – אלו שגורמים לבד ג’רזי פשוט להיראות כמו פיס פיסולי. הקריסטל בצד המותן שתפס את הבד ויצר את הכיווצים הא-סימטריים האלה, הפך את הלוק ממראה של “יצאתי מהבית” ליצירת מופת של דיוק.
היופי כאן הוא הניגוד: מצד אחד, בד ג’רזי נוח ונושם שמשדר “לא התאמצתי”, ומצד שני, תכשיט מובנה בתוך הבגד וגזרה שיושבת על הגוף במילימטר. זה יוקרתי, זה אירופאי, וזה בעיקר נראה כאילו היא בדרך לתצוגה בפריז ופשוט עשתה עצירה קלה בריאליטי.
אז נכון, התענוג הזה עולה קרוב ל-6,400 שקלים (אם מחברים את הגופייה והחצאית מבוטיק מיכל), אבל כשאת נכנסת לבית הכי מתועד במדינה וגורמת לכל שאר הדיירות להיראות כאילו הן בנשף סיום של תיכון, זה כנראה שווה כל שקל. עכשיו רק נשאר לקוות שהיא תשמור על רמת הדיוק הזו גם בפיג’מות, כי הרף שהיא הציבה כאן גבוה יותר מהעקבים של שאר הדיירות.
