בסוף החודש יוצא סרט ההמשך של “השטן לובשת פראדה” ועולם האופנה משתגע. סיבוב קידום הסרט ברחבי העולם מושך אליו מאות מעריצים, הלוקים הנוצצים על השטיחים האדומים כבר הפכו לוויראליים, ובארץ מתוכננות מספר הקרנות חגיגיות ביום יציאת הסרט. רגע לפני שנגלה מה קורה בהמשך מערכת היחסים המפוקפקת של אנדי ומירנדה, חזרנו לסרט המקורי וניסינו להבין מה כל כך מיוחד בו.
הסרט “השטן לובשת פראדה” הוא אחד הסרטים הכי אייקונים בעולם האופנה. נקודה. חיפוש מהיר בגוגל של עשרת סרטי האופנה הכי אייקונים מניב דירוגים שונים והסרט האהוב, שיצא ב2006, מופיע כמעט בכולם. הסרט אכן מתרחש בעולם האופנה, ויש בו לא מעט לוקים אייקוניים וסצנות זכורות. אבל האם העלילה בכלל עוסקת באופנה? ומכל הסרטים הקיימים, מה הפך אותו להיות אהוב וזכור כל כך בקרב חובבי האופנה?
למי שזקוק לריענון, הסרט מדבר על בחורה שעוברת לניו יורק, משיגה עבודה שמיליון בנות היו הורגות בשבילה במגזין האופנה “runway” ועובדת תחת העורכת הראשית מעוררת היראה מירנדה פריסטלי, מה שכמובן מרפרר למגזין “vogue” והעורכת הראשית האגדית אנה ווינטור.
ההתרחשות של הסרט היא בעולם האופנה, אבל מבט חיצוני על העלילה מעורר שאלה האם היא עוסקת באופנה? אנדי, הדמות הראשית, לא מתעניינת באופנה, והשאיפות שלה לא קשורות לעולם הזה. היא למדה באוניברסיטה והחלום שלה הוא להיות עיתונאית, ועבורה העבודה בrunway היא רק תחנת ביניים שעשויה לעזור לה להגיע למטרה. היא חווה קשיים בעבודה עם בוסית תובענית ומלחיצה שדורשת ממנה לבצע משימות בלתי אפשריות ומתמודדת עם קולגה ממורמרת שצוחקת עליה ומשפילה אותה.
לאורך הסרט, כשאנדי מתחילה להשתפר בעבודתה ולהישאב אליה, החברים שלה כועסים עליה שהיא השתנתה. אבא שלה בא לבקר אותה בניו יורק והיא לא מצליחה לבלות איתו כי היא מנסה להשיג טיסה למירנדה והיא מפספסת את יום ההולדת של נייט, החבר שלה, כי מירנדה מזעיקה אותה לאירוע.
לבסוף (ספויילר לפניכם), היא מבינה שהיא לא אוהבת את האדם שהיא נהייתה בעקבות העבודה והיא מוותרת עליה, למרות שהיא יודעת שמירנדה עלולה להכתים את שמה בתעשיה. בתכלס? מדובר בעלילת work-life balance קלאסית וrunway היה יכול להיות כל משרד ניו יורקי תובעני בכל תחום שתרצו. אז למה הסרט הפך להיות אהוב ליבם של חובבי האופנה?
הסיבה היא שאופנה בסרט הזה היא לא רק תפאורה, היא אמירה. מעבר להצצה לאיך עובד מגזין אופנה וללוקים האייקוניים (ומי יכול לשכוח את המייקאובר של אנדי), יש מסר שמועבר דרך השיחות של אנדי עם הדמויות השונות, ובעיקר עם מירנדה.
רגע השיא של המסר מובא בסצנה הכי זכורה בסרט, בה מירנדה בוחרת עם הצוות פריטי לבוש ואקססוריז, ואנדי מגחכת על ההתלבטויות שלהם ואומרת “I’m new in this stuff”. מירנדה בתגובה, שכונתה “הנאום המובהק ביותר בתולדות האופנה הקולנועית”, משקפת לה ש”הדברים האלה” שהיא מזלזלת בהם, הם הרבה יותר משתי חגורות באותו צבע, והסוודר שהיא לובשת הוא הרבה יותר מסוודר כחול (והוא בכלל לא בדיוק כחול, הוא סרוליאן). היא מבהירה לה שמה שבעיניה הוא סתם פריט שטחי וחסר חשיבות, הוא תוצר של עבודה קשה ותעשיה ענקית שמשפיעה על כולם, גם על אלה שחושבים שהם רציניים מידי בשביל “הדברים האלה”.
המסר הזה, בסצנה שכל כך מזוהה עם הסרט, עובר בין השורות לכל אורך הסרט, וזו אחת הסיבות שהוא כל כך אהוב על חובבי האופנה. אנשים שמתעניינים באופנה לרוב נחשבים שטחיים, והתעסקות באופנה נחשבת לרדודה ובטח שלא אינטילגנטית. בתור חובבי אופנה, אנחנו מנסים להסביר לעולם שאופנה היא יותר גדולה משמלה יפה או מכוערת ומלוק שיק ושוק. אופנה היא אחד התחומים שנוגעים לכל אחד ואחת, גם לאלו שחושבים שהם מתוחכמים מידי בשביל להתעסק בשטויות האלה. הבחירה ללכת עם ג’ינס וטישרט לעבודה, או לשים שטריימל על הראש, או להתחתן בשמלה לבנה ולא סגולה-כולן בחירות אופנתיות שמספרות סיפור.
אופנה היא חלק בלתי נפרד מכלכלה, מלחמות, זהויות דתיות, מגפות עולמיות ומהפכות. גם בזירות שנראות רחוקות, כמו פוליטיקה, אופנה היא כלי מחושב להעברת מסר. כשביבי או טראמפ עולים לשידור, בחירות הלבוש שלהם, מהעניבה ועד החולצה, אינן מקריות. התעסקות באופנה היא לא רק התעסקות בחתיכת בד, היא המחשבה על המסר שאנחנו מעבירים כשאנחנו מתלבשים בבוקר. האם אנחנו חלק מקונצנזוס? האם אנחנו משתייכים לקבוצה מסויימת? אוהדים קבוצת כדורגל? האם אנחנו חלק מקבוצת גיל או דווקא מנסים להתרחק מהגיל שלנו? ומה המגדר שלנו?
כל בחירת לבוש משקפת כל כך הרבה על הלובש ועל העולם שבו הוא נמצא, הרבה מעבר ל”this stuff”.
הסצנה האייקונית הזו, אומרת את מה שאנחנו רוצים להגיד בכל כך הרבה סיטואציות, שבהן התשוקה שלנו לאופנה מצטיירת באופן מזלזל ומגוחך. בסופו של דבר, אנדי מבינה לאורך הסרט את הנאום שמירנדה אומרת לה ב20 הדקות הראשונות, ולמרות שהיא לבסוף חוזרת למסלול חייה ולשאיפות שלה מחוץ למגזין runway, היא מבינה שההשפעה של האופנה רחבה הרבה יותר מהגבולות של המשרד של מירנדה. ועכשיו נותר רק לחכות לסרט ההמשך, ולראות איך הוא יבחר לספר לנו על עולם האופנה 20 שנה מאוחר יותר, כשסגנון הלבוש אולי השתנה אבל המסר נשאר רלוונטי גם לשנת 2026.
