אין מצב שפספסתם את תצוגת הגמר של מחלקת עיצוב האופנה בשנקר שהתקיימה אתמול במוזיאון קמפוס הפניקס בראשון לציון, תצוגה כזו פוטוגנית ובעלת חשיפה לנושאים חשובים כל כך לא ראינו הרבה זמן.
על המסלול עלו קולקציות מגוונות שנעו בין עיסוק ישיר בהשפעות המלחמה והפוסט-טראומה, דרך תרגום ויזואלי של אובדן, זיכרון והנצחה, ועד לחקירה מעמיקה של מערכות יחסים, מגדר, מוגבלויות, מורשת תרבותית ואידיאל היופי. מתוך החוויות הללו – של אהבה, שבר, בית וזהות – נולדו עיצובים נועזים שהפכו את המטען האישי של כל יוצר לשפה עיצובית חשופה, עכשווית ומלאת עוצמה, המבקשת לעורר מחשבה ולייצר שיח חברתי אמיתי.
אילן בז’ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר: “מחזור 2026 של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר בוחן מחדש את המרחבים הפנימיים, האינטימיים והפגיעים ביותר שלנו. השנה, מוצגות קולקציות גמר שבוחרות להישיר מבט אל המציאות, להשיל את המסכות ולתת מקום לאמת אנושית וחשופה. הבוגרים/ות מפרקים את הפנטזיה על מציאות מושלמת, ובוחרים להעניק נוכחות נראית לעין דווקא לחוויות חיים בלתי נראות. הם מוצאים כוח ויופי מטלטל דווקא באסתטיקה של הפגום והשבור, ומשרטטים מחדש את מסע הזהות לא כגורל מוכתב אלא כבחירה אקטיבית. זוהי אסופת עבודות המוכיחה שדווקא מתוך הרעשים החיצוניים והפנימיים צומחת אופנה חדשה: אנושית, אמיצה וכנה לחלוטין.”
בתצוגה 35 בוגרים ובוגרות הציגו את קולקציות הגמר שלהם לאחר כ-4 שנות לימודים, מתוכם בחרנו את המעצבים הבולטים ביותר שהכי תפסו לנו את העין:
אופיר ויסל – מחשבה שנשארת ערה מדי
הפרויקט מעבד את החוויות היום יומיות של פוסט טראומה מנקודת המבט האישית של המעצבת כסמלת מילואים ביחידת חילוץ והצלה. הבגדים נבנים מניגודים בין רוך לחנק ומשלבים פרטי לבוש מפורקים עם איורים רקומים שיוצרים מרחב המעניק תחושת בית אך חושף חוסר שקט פנימי. הקולקציה בנויה מגזרות יומיומיות כמו טי שירט וג’קט מחויט שפורקו והורכבו מחדש. מאיורים וטקסטים מתוך ספרה, בטכניקות ציור, רקמה והדפס, מנכיחים את התחושות המורכבות לצד תפרים חשופים וקצוות לא גמורים.
גבריאלה לוין – Off-Script
“Off-Script”, גבריאלה לוין מפרקת את פנטזיית הסדר והשלמות. בהשראת עולמות הקולנוע והסוריאליזם, חליפות מחויטות ומבנים נוקשים הולכים לאיבוד על המסלול – כשהקונסטרוקציות הפנימיות נחשפות, חלקי בגד מתעופפים, והלוקים נראים כאילו נלכדו ברגע פואטי של פרימה ואובדן שליטה.
התרגום החומרי מייצר דיאלוג מרתק בין טכנולוגיה לעבודת יד עמלנית: פרינטים שנוצרו ב-AI הפכו לאלמנטים פיסוליים תלת-ממדיים ונפחיים המרחפים סביב הגוף, לצד מחוכים מעוותים בגווני ירוק-כחול עמוק וטקסטיל שקוף ואוורירי. הצביעה והרקמה הידנית מעניקות לכל דגם חומריות עשירה שמדגישה את המגע האנושי בתוך הפנטזיה המפורקת.
גל חיון – Heritage
בקולקציה “Heritage”, גל חיון חוזרת אל השורשים ומזקקת את מורשת יהודי מרוקו וטורקיה לאופנה עילית עוצמתית. דרך תרגום עכשווי של חפצי קודש, תכשיטים וטקסטיל מסורתי, הגוף הנשי מקבל נוכחות טקסית דרמטית והופך בעצמו ליצירת אמנות פיסולית ויקרת ערך.
החומריות העשירה מבוססת על מלאכת יד עמלנית ונועזת: מרשת מתכת מוזהבת השזורה בדגיגים פיסוליים, דרך מחוך שחור שמסתיים בחצאית נפוחה עם תחרות עשירות ופרנזים ארוכים, ועד לז’קט מובנה המשלב עיטורי פרווה ונרכס באמצעות ידית מתכת עתיקה. החיבור בין אבני סברובסקי, עור וחפצי וינטג’ מייצר דיאלוג מהפנט בין היסטוריה משפחתית לעיצוב מודרני מנצח.
דביר צימבלר – Petrified
בפרויקט הגמר שלו, המעצב דביר צימבלר מציע קריאה מחודשת ומורכבת למיתוס של מדוזה, תוך תרגום של טראומה, פחד והישרדות לכדי שפה אופנתית פיסולית. במקום הדימוי המפלצתי המוכר, הקולקציה נעה בטבעיות בטריטוריה הטעונה שבין פגיעות לעוצמה ובין יופי לאיום. דרך חקירה של מצבי קיפאון וטרנספורמציה, צימבלר מעמיד על המסלול מערכות לבוש שהן בו-זמנית שריון הגנה נוקשה ומפגן של רכות חשופה.
הניגודים החומריים הללו מיושמים בקולקציה באופן מעורר השראה, תוך שילוב בין פיסול עור ידני, טיפולי שרף והדפסות תלת-ממד בטכנולוגיית SLA. החיבור המבריק הזה מתעורר לחיים בדגמים הלוכדים את העין: מצד אחד, טופ הדוק ושקוף המדמה “עור שני” מוקשח, המשודך למכנסי עור חומים בעלי טקסטורה מגורענת ומותן גבוה ופתוח; מן העבר השני, מחוך קשיח ומחוספס בגוון גוף, המונח על ענן ארכיטקטוני של שכבות טול ואורגנזה צבעוניות ואווריריות. התוצאה היא דיאלוג דרמטי ובלתי מתפשר בין חומרים קשוחים ופראיים לבין שקיפויות מרחפות.
הילה ורדי – הנשים בחיי
שלושה דורות של נשים – סבתא רבתא, סבתא ואמא – עומדים במרכז פרויקט הגמר של הילה ורדי, שמפרק ומגדיר מחדש את המושג העצמה נשית. מתוך צלילה לראיונות אינטימיים ואלבומי תמונות משפחתיים, ורדי חוקרת שלושה מרחבים שנתפסו היסטורית כמגבילים וממשטרים עבור נשים: הלבשה תחתונה, שירות צבאי ומוסד השידוכים. מה שנראה בעבר כמערכת חוקים נוקשה, הופך על המסלול לטריטוריה של בחירה חופשית, עצמאות ונשיות שפורצת גבולות בדרכה שלה.
הנרטיב הטעון הזה מתורגם לקולקציה עשירה בניגודים חומריים, שבה הרכות האינטימית פוגשת את הנוקשות הממסדית. ורדי מפגישה בין בד צמר צבאי מחוספס בגווני זית ותחרות עדינות, לבין משי צבוע, סאטן ופנינים בעבודת יד מוקפדת. הדיאלוג הזה מתעורר לחיים בדגמים דרמטיים: החל ממעיל קפלים ענקי ותיאטרלי בגוון לבנדר עדין העוטף בגד גוף סרוג וחשוף, דרך מבנה סאטן מוזהב ונפוח בצללית היסטורית המונח מתחת לטופ תחרה פרוע, ועד לז’קט צבאי קצר המשלב שרוולי תחרה תפוחים בוורוד-עתיק ומחוך כפתורי פנינים.
ירדן שיקלי – תנועה (לא) מותאמת
המעבר בין הילדות בקיבוץ לבין השתלבות בחברה גדולה בעלת קודים נוקשים וברורים, הוא נקודת המוצא האישית של המעצבת הבוגרת בקולקציה הזו. דרך המתח שבין שני העולמות הללו, היא בוחנת את היחסים המורכבים שבין הפרט למערכת, ומתרגמת אותם למתח ויזואלי שבין סדר מופתי לאי-התאמה. הקולקציה לוקחת את השפה המחויטת הקלאסית לבגדי נשים, דרך חקירה של גוף וחומר המגיבים לפעולות של לחץ ודחיסה.
הלחץ והדחיסה הללו יוצרים על הגוף נפחים חדשים ולא צפויים, המנערים את הגזרה המחויטת מהנוקשות המוכרת שלה. השימוש באורגנזת משי, בד צמר ורשת מחוכים מייצר על המסלול משחק מהפנט ומתמיד בין שקיפות לאטימות, ובין רכות נשפכת למבניות מוגדרת. התוצאה היא מערכות לבוש שמבטאות פגיעות וכוח בעת ומראות מה קורה לחומר (ולנפש) כשהוא נדחק אל הקצה.
מיאר ברכאת – סימני שייכות
דלת עץ עתיקה בכפר ירכא – שריד של כנסייה ביזנטית – היא נקודת המוצא לקולקציה המרשימה של מיאר ברכאת, המציגה מחקר מעמיק על הזהות הדרוזית והלבוש כסמן של שייכות במרחב משתנה. ברכאת מחברת בין בגדים מסורתיים למלבושי טקס היסטוריים, ומציגה פיתוחי טקסטיל מורכבים ומבוצעים היטב של אריגה וסריגה בכותנה, צמר וניילון. המפגש הזה מיתרגם לדגמים דרמטיים בעלי נוכחות חזקה על המסלול, כמו קרדיגן סרוג, עבה וצבעוני במרקם עשיר המשודך למגפי בורדו גבוהים, לצד חולצת פסים נפוחה בגווני חום ושמנת עם שרוולי בלון ענקיים וחוטי זהב עדינים המשתלשלים ממנה.
ניקול מוגילבסקי – Ready-To-Rewear
טכניקות שימור יפניות מסורתיות הרואות בשחיקה, בבלאי ובתיקון חלק בלתי נפרד מחיי הבגד, הן הבסיס לקולקציית הסטריט-וור הגברית והמרשימה של ניקול מוגיליבסקי. מוגיליבסקי מציעה תפיסה אלטרנטיבית ומסקרנת לאופנת יוקרה, ומחברת בין העמידות הגסה של בגדי העבודה לבין הסטייל המרדני של נערי ה”טדי בויז”. החוזקה של הקולקציה טמונה בפירוק והרכבה מחדש של פריטי יד שנייה – ג’ינסים שחוקים, חליפות ומעילי עור – שעוברים מניפולציות מורכבות של רקמה, טלאים וצביעה ידנית מוקפדת. התוצאה היא פריטים חד-פעמיים בעלי גימור מנצח ונוכחות יוצאת דופן על המסלול, כפי שניתן לראות במכנסי הג’ינס הרחבים המורכבים מעבודת פאטצ’וורק כחולה ועשירה בטקסטורות וברקמות ידניות גאומטריות, המשודכים לווסט סרוג עדין בגוון תכלת ולצעיף משי בצבע בורדו עמוק – לוק המדגים כיצד בגד רחוב הופך ליצירת קוטור ייחודית שמתפתחת יחד עם הלובש.
נעמה קפלן שרון – The Shape of Silence
כיצד מעניקים צורה חומרית לשקט, ואיך נראה המרחב שבין הדברים שנאמרים לאלה שלעולם לא יישמעו? שאלות אלו עומדות בלב הקולקציה של נעמה קפלן שרון, שנולדה מתוך חוויית חייה האישית עם לקות שמיעה. במקום להתייחס ללקות כאל לקונה או חוסר, קפלן שרון מציעה להתבונן בה כדרך ייחודית ומרתקת לחוות ולהיות בעולם, ובוחנת כיצד הבגד עצמו הופך למרחב תהודה פיזי ואקוסטי סביב הגוף. דרך שימוש מוקפד בגווני לבן, משחקי שקיפויות וטקסטורות משתנות, היא מצליחה לתת ביטוי חזותי לערפול תקשורתי לצד הרצון העז להישמע, ויוצרת יחסים מהפנטים בין נוכחות להיעדר ובין צליל לשקט.
התרגום של המושגים המופשטים הללו לחומר מציג קולקציה פיסולית בעלת רמת גימור גבוהה ונוכחות דרמטית על המסלול. החללים הפנימיים והצלליות הארכיטקטוניות מתעוררים לחיים בדגמים יוצאי דופן, כמו ז’קט לבן שקוף ומובנה בעל צווארון דומיננטי ונפחי ענק בשרוולים המייצרים מעין בועת תהודה סביב הגוף, או מעיל מעטפת לבן ונשפך העוטף טופ העשוי דיסקיות שקופות דמויות שריון קשקשים עדין. זהו מפגש חומרי מדויק ורגיש שמצליח להפוך קונספט מופשט לאמירה עיצובית עוצמתית, פואטית ובלתי נשכחת.
עידו קרני – גוף ללא שליטה
הקולקציה של עידו קרני מבוססת על גישת “עיצוב מתוך מגבלה” ומציבה את תסמונת הטורט והטיקים כהשראה. קרני הופך “תקלה” נוירולוגית שמנסים להסתיר למקור של יופי וכוח, דרך קולקציית נשים המגיבה למצבים של מתח ופריקה. הבגדים משלבים בין חייטות קלאסית ונוקשה לגזרות חשופות ומפורקות, ועושים שימוש בחומרים טבעיים של צמר ועור.
הקראפט המרכזי בקולקציה הוא צביעה ידנית של העורות, שכבה אחר שכבה, בהשראת ציוריהם של אגון שילה ופרנסיס בייקון, המבטאת חוסר שקט פנימי. חוסר השקט הזה מתורגם על המסלול לדגמים בעלי נוכחות דרמטית: החל ממעיל עור ארוך ופרום בגווני אפור-פחם, שמתוכו משתלשלות עשרות רצועות עור דקיקות הנעות עם הגוף ומדמות תנועה מקוטעת, ועד לז’קט מחויט כהה בעל כתפיים מובנות הנקשר במותן ויוצר משחק נפחים מכווץ ומפוסל בחלקו הקדמי.
רותם קצר – אינטימיות זהירה
קולקציית הנשים של רותם קצר מציגה מרחב טעון ושברירי של אינטימיות, הנבחן דרך הפריזמה של החינוך הסובייטי ובית הילדות שבו גדלה. כנקודת מוצא, קצר מחברת בין הציור “Nude on a Couch” של גוסטב קייבוט לבין דמותה של ילדת השלג – המבקשת חום אך מתקשה להכיל קרבה מבלי להינמס. מתוך הקונספט הזה, הקולקציה משלבת בין עולמות של הלבשה תחתונה ללבוש ספורטיבי, ובוחנת ברגישות כיצד רגשות של אהבה ודאגה נטמעים בגוף הלובשת באמצעות משחקי שקיפות, שכבות ומבני מחוכים.
ההשראה מבית הילדות מתורגמת ישירות אל הטקסטיל דרך פריטי סריגה, פיתוחי בד עשירים וצבעוניות פסטלית רכה ונוסטלגית. החוזקה של הקולקציה באה לידי ביטוי בבגדים מורכבים בעלי גימור מוקפד: החל מז’קט לבן קצר וספורטיבי בעל קפוצ’ון עמוק וסגירת שרוכים בהשראת מחוך, הנלבש מעל חולצת טול פרחונית בגוון זית וחצאית קפלים שכבתית; ועד לשמלת קפלים נפוחה ותיאטרלית העשויה טול נקודות עדין עם סרטי אורגנזה ירוקים בכתפיים, המשולבת עם פריטי סריגת יד המכסים את הצוואר והראש. זוהי פרשנות חומרית מדויקת המתרגמת זיכרון אישי לאמירה עיצובית מרשימה על המסלול.
תמר יעקובי – גינה חיוורת
הקולקציה של תמר יעקובי יוצאת מנקודת מוצא אישית של חיוורון, שליווה אותה כמקור לחרדה, ומבקשת להפוך את החלק החלש והדהוי לדבר נחשק. הקולקציה שואבת השראה מעולם הגננות ומתייחסת לגינה כדימוי לנפש האנושית, הנעה במחזוריות בלתי פוסקת בין פריחה לבין קמילה. דרך הפריזמה הזו, יעקובי מציגה חמש מערכות לבוש לנשים המציעות מבט אחר על חולשה כחלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, ומוצאות יופי, כוח ואסתטיקה עשירה גם בנבול.
הבגדים עצמם משלבים בין עדינות שברירית לבין הנוקשות הפונקציונלית של בגדי עבודה של גננות, בתוך פלטת צבעים עשירה אך דהויה ובצלליות הנעות בין צמיחה לנבילה. המתח הזה מתורגם לדגמים מורכבים בעלי נוכחות פיסולית מרשימה: החל משמלת קפלים נפוחה בעלת נפח דרמטי ותיאטרלי בגוון ורוד-עתיק מאובק, הנלבשת עם מכנסיים סרוגים בגוון ורוד כהה וז’קט עבודה נפחי בצבע חול; ועד לטוניקה לבנה שקופה המעוטרת בפרחי אמנון ותמר סגולים ודהויים, המשודכת לחצאית טול עשירה בעלת סיומת שכבות פרועה בגווני לילך ולבן, מגפי גומי לבנים ותיק בד המעוצב כמשפך גינה עדין.
