כמעט שנה לאחר המינוי המפתיע של דמנה למנהל האמנותי של גוצ’י, אחרי עשור שבו שינה את פני בלנסיאגה, הוא הציג סוף סוף את קולקציית הביכורים שלו בסט גרנדיוזי שהבהיר את גודל השאיפות של המותג.
התפאורה הוקמה בהשראת ביקור במוזיאון גוצ’י בפירנצה, מתוך הבנה שהמותג הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות האיטלקית הקלאסית, לצד שמות כמו מיכלאנג’לו ובוטיצ’לי. דמנה הקים “מוזיאון” של ממש עם העתקי פסלים רומיים, במטרה להחזיר את גוצ’י למרכז הזרקור התרבותי העולמי.
בניגוד לעיצובים המורכבים והפרובוקטיביים שאפיינו אותו בעבר, הפעם בחר המעצב בקו “מודע לגוף”. הוא הציג בגדים צמודים ומחטבים, כמו חולצות שרירים וג’ינסים, או שמלות צינור נמתחות– בגדים שנועדו לבחורה שנמצאת בדרכה מהמועדון לשיעור פילאטיס. דמנה הצהיר כי זנח את הצורך האינטלקטואלי להרשים את עצמו בגזרות הפוכות ומסובכות, לטובת יצירת אופנה שמשדרת הנאה וקלילות.
ההשראה המרכזית הייתה תור הזהב של המותג מסוף שנות התשעים, אז הוביל טום פורד את הקו הסקסי של הבית. הפעם, הסקס-אפיל הוגש בעוצמה גבוהה במיוחד: נעלי עקב דקיקות וגבוהות באופן קיצוני לנשים, וגרסאות מחודשות לנעלי המוקסין המפורסמות עבור הגברים.
נבחרת הדוגמניות שצעדה על המסלול הייתה פסיפס מרתק של דורות וסגנונות, שחיברו בין עולם האופנה הקלאסי לתרבות הרשת העכשווית. בין השמות הבולטים שגנבו את ההצגה הייתה הדוגמנית והכוכבת הוויראלית אלכס קונסאני, שהביאה איתה את האנרגיה הממזרית והעדכנית המזוהה איתה.
אמילי רטאייקאוסקי (אמרטה), שהמחישה בדיוק את הקו החדש והנועז של הבית. אמרטה צעדה בשמלת מיני כסופה ומנצנצת, צמודה במיוחד, ששידרה את אותו וייב של “מהמועדון לפילאטיס” עליו דיבר המעצב.
לצדה צעדו דמויות מפתיעות כמו ויויאן וילסון, בתו של אילון מאסק ובלוגרית האופנה סידני קרסון, מה שהדגיש את הרצון של דמנה לפנות לקהל צעיר ודיגיטלי. אחד הרגעים הזכורים היה של הראפר “פייקמינק”, שעצר באמצע המסלול כדי לשלוף טלפון נייד מתוך פאוץ’ של גוצ’י ולבדוק הודעות – אקט ששיקף את החיבור המיידי של הקולקציה לחיים המודרניים.
אך רגע השיא של הערב נשמר לסיום, כשקייט מוס עלתה למסלול וסגרה את התצוגה במפגן של עוצמה נוסטלגית. מוס צעדה בשמלה שחורה דקיקה וחשופת גב לחלוטין, שאימצה באופן נועז את טרנד השמלה עם החוטיני המבצבץ – אחד המראות המדוברים ביותר של העונה. החוטיני, שעוטר בלוגו המותג המנצנץ, נחשף בגאווה מתחת לקו הגב הנמוך של השמלה ויצר הומאז’ ישיר וחסר פשרות לאסתטיקה הפרובוקטיבית של שנות התשעים.
גם סגנון ההליכה המהיר והנוקשה של הדוגמניות לא עבר בשקט ועורר גל של ביקורות ברשתות החברתיות. רבים טענו כי הקצב המואץ מדי לא אפשר לעין לעכל את הפרטים הקטנים של הבדים והאביזרים, וכי הוא שידר לחץ במקום נינוחות. מנגד, דמנה הסביר כי מדובר בבחירה אמנותית שנועדה להעביר “מצב תודעתי” של תנועה בלתי פוסקת ורצון להיות בחוץ.
בתוך כל אלו, התיקים האיקוניים של הבית זכו לעדכון משמעותי; תיק ה”ג’קי” הוצג בגרסה פחות פורמלית מעור רך וגמיש, מה שהשלים את התחושה הכללית של המותג החדש – כזה שמעדיף אטיטיוד משוחרר ונועז על פני שמרנות מיושנת.
