מערכת ניוריויסטה | ראיון | 17 באוקטובר 2024
תמר אלבז (26) נולדה וגדלה בתל אביב, וכיום גרה במרכז העיר עם בן זוגה. היא הבת הצעירה מבין שלוש בנות. אחותה הבכורה היא מעצבת תעשייתית בוגרת שנקר, האמצעית סטודנטית לתואר שני במדעי המוח. "גדלתי למשפחה מהממת ותומכת והחשיפה לעולם העיצוב והאומנות הייתה מגיל צעיר ככה שזה לא מפתיע שבסוף בחרתי לעסוק בזה." למדה בתיכון עירוני א במגמת מחול. רקדה מאז שהיא זוכרת את עצמה ועד שהתגייסה לצבא שם הבינה שאין לי ביכולת לעשות את זה באופן מקצועי ולא יכלה להפוך את זה למשהו חובבני והפסיקה לצמיתות. "עולם המחול הוא חלק אינטגרלי מחיי והוא משפיע עליי ונותן לי המון השראה היום בהיותי מעצבת. את רוב ההשראה אני שואבת מעולם המחול והתנועה." היא מספרת.
לשנקר היא הגיעה ללא ידע קודם בכלל מה שתרם לה זה התשוקה ואהבה לתחום. "הטיול הגדול שעשיתי אחרי הצבא היה בחלקו ביפן והשהות שם ממש השפיעה עליי ושם הבנתי שאני רוצה לנסות להתקבל לשנקר כנגד כל הסיכויים ומשם השאר היסטוריה" היא אומרת.
דווקא מתוך המגבלות והקושי, מצאתי את עצמי יוצרת דברים מעניינים וחדשניים", היא מסבירה. "בתיק העבודות שלי, פיתחתי פתרונות יצירתיים כדי להגשים את החזון שלי - אם זה להדביק במקום לתפור, או ליצור בגד חדש מתוך בגדים קיימים."
האתגר היה עצום, במיוחד בשנה הראשונה. "הייתי במרוץ אינסופי להשלים פערים, כי התחלתי מנקודת פתיחה נמוכה משמעותית מרוב הסטודנטים", היא נזכרת. "בשיעורי תפירה, למשל, הייתי נשארת עד שעות הלילה המאוחרות. כל יום רביעי, אחרי שהשיעור הסתיים ב-12 בצהריים, הייתי יושבת ליד המכונה עד שהצלחתי לבצע את התפר שלמדנו. היו שעות של מאבקים עם המכונה ותסכול עצום."
היא מסכמת: "אני מאמינה שבסופו של דבר, המוסר עבודה וההתעקשות שלי ללמוד ולהצליח הם שהביאו אותי למקום בו אני נמצאת היום."
"מגיל מאוד צעיר אהבתי להתלבש ולמדוד את הבגדים מהארון של אמא שלי. אמא שלי גם מאוד מאוד אוהבת אופנה ובגדים ותמיד היו לה אוצרות בארון- עד היום. וזה משהו שלגמרי לקחתי ממנה."
עולם המחול אכן תרם לאלבז במהלך לימודי עיצוב אופנה, כשהייתה צריכה להגיש פרויקט גמר בחרה לשלב בין שתי האהבות הכי גדולות שלה- ריקוד ואופנה. "רקדתי מאז שזוכרת את עצמי ועד הצבא. ההשראה לפרויקט הייתה מערכת היחסים בין הגוף הלובש לבגד הנלבש, בין אם כמהלך ממשטר ובין אם כמהלך משחרר. רציתי לחקור את הגוף בתנועה ולאפשר לגוף להשתנות בתוך מגבלות הבגד. חקרתי גבולות חדשים לבגד באמצעות טכניקות פיסול שונות בעור, אם זה דיגום בתפירה ידנית או השחלת חוטי ברזל במקומות מסוימים בבגד שאפשרו לו לייצר תנועה באובייקט סטטי.
כחלק מהקולקציה הוצאתי גם קולקציית תיקים, שניים מהם היו בטכניקה של הדפסת תלת מימד וציפוי בעור שההשראה לעיצוב שלהם הייתה באמת לייצר תנועה באובייקט סטטי ולחקות את נראות הגוף הנשי. היה לי חשוב גם שהתיק יראה שונה מכל זווית בה הצופה מסתכל ובכך למעשה הוא מייצר איזשהו דיאלוג תנועתי עם הצופה. בנוסף, עיצבתי תיקים בצורת נעל עקב על מנת לחקור את מערכת היחסית ממשטרת בין גוף לבין מה שאנו עוטים עליו. נעל עקב היא סממן לדיכוי נשי ואני בחרתי להפוך את נעל העקב לתיק שהאישה יכולה לשאת ולשלוט בו ובכך למעשה לעשות שימוש מחודש באובייקט שעד כה נחשב סמל לדיכוי נשי. וגם חשוב לציין שהחומר המרכזי שבחרתי להשתמש בו בקולקציה היה עור כיוון שהוא אפשר לי גם לייצר מעין כסות משנית לגוף שנותנת תחושה של גוף מעוות".
הפרויקט של אלבז עשה שימוש בעור, השימוש בחומר העניק לה לעצב דגמים פיסוליים כמו התיקים עליהם קיבלה אהדה מאוד גדולה ואפילו ביקוש להזמנות. "קודם כל עור הוא חומר שהכרתי בקורס עור בשנה ג בהנחיית יוסי קצב והרגשתי שיש לי חיבור מידי עם החומר והוא מוציא ממני דברים חדשים, מאתגר אותי בתור מעצבת ומביא אותי לקצה גבול היכולת שלי. בנוסף הוא מאוד התכתב עם נושא ההשראה שלי ואפשר לי לייצר טכניקות שונות- בין אם בעזרת השחלת חוטי ברזל או דיגום בתפירה ידנית שבעזרתן מצאתי גבולות חדשים בבגד. בנוסף העור אפשר לי ליצור מעין כסות משנית לגוף שמייצרת אשליה של גוף מעוות וחוקרת פרופורציות וצלליות חדשות ומעניינות ומאתגרת את מערכת היחסית בין הגוף והבגד."
"אז זה היה רגע מאוד מאוד מרגש. הרגשתי שאני מקבלת הכרה ועוד בינלאומית על היצירה שלי וזה מרגש ונותן המון מוטיבציה להמשיך. על הקולקציה הזאת עבדתי כמעט שנה שלמה עברתי תהליך מטורף עם הרבה עליות ומורדות ובסוף הרגע הזה הוא הזיקוק של כל המסע המטורף הזה וההבנה שעם כמה שהיה מורכב בתהליך הרגעים האלה שווים הכל." היא לא ציפתה לזכות ובטח שלא ציפתה לזכות בשני פרסים שאחד מהם הוא הפרס הראשון והמשמעותי ביותר "אני באמת מוקירה תודה על ההזדמנות הזאת."
אלבז לא מהססת ואף חולמת להמשיך להירשם לתחרויות נוספות ולצבור הכרה בינלאומית.
האם חששת מהשפעות פוליטיות על הזכייה שלך בתחרות הבינלאומית?
"ברור שזה משהו שעבר לי בראש. אנחנו בעיצומה של אחת התקופות אם לא הכי מורכבת במדינת ישראל, אבל ליוותה אותי תמיד האמונה שבסוף אנחנו נבחנים על היצירה שלנו ולא על הלאום שלנו. ושמחתי לגלות שזאת הייתה האמת."
החלום הגדול
החלום הכי גדול שלי זה לפתוח מותג של עצמי שאני יכולה לממש ולמקסם את עצמי כמעצבת ולהגשים את כל החלומות שלי. עד אז אני רוצה לעבוד ולהכיר את העולם הבינלאומי לצבור ניסיון ולדעת איך דברים עובדים מבפנים כדי שברגע שאפתח מותג אגיע הכי מוכנה ומנוסה שיש
תמר לא שוללת ואף שוקלת את האפשרות לעבוד בתור מעצבת אופנה בבית אופנה בינלאומי "חושבת שזאת הזדמנות מדהימה ללמוד איך מותגים גדולים עובדים מבפנים. כרגע לא שוללת שום אופציה וגם אם בעתיד ארצה לפתוח מותג הנושא את שמי אני חושבת שלהתנסות לפני כן ולעבוד במותגים בינלאומיים זה ניסיון הכרחי וחשוב."
וששאלנו אותה את מי היא חולמת להלביש בלי להכחיש אמרה – "החלום הכי גדול זאת ביונסה".
לא רק מעצבת
במהלך לימודי עיצוב אופנה מצאה את עצמה תמר עושה סטיילינג בהפקות אופנה ואפילו זכתה להלביש כוכבות ישראליות גדולות בניהן הדוגמנית ליה שון, כוכבת הסידרה "יונייטד היי" מאיה פינחסי, נויה אריאלי, זמרת הפופ הגדולה נועה קירל ועוד.
איך את מצליחה לשלב גם את העבודה כסטייליסטית וגם בתור מעצבת?
"אז בהחלט זה מאוד אינטנסיבי ולא פשוט, אבל כמו שאמרתי כל חיי אני רגילה להיות יותר עמוסה מהממוצע ובסוף כשאתה עושה את מה שאתה אוהב זה משתלם. אני לגמרי מאמינה שבשביל להצליח צריך לעבוד קשה ואני לא מפחדת מעבודה קשה"
"אני מאחלת לעצמי להיות מאושרת, למצוא את האיזון הנכון, להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, ליצור ולעצב. להגשים ולממש את החזון שלי בתור מעצבת ולא לוותר על עצמי בדרך. להמשיך לאתגר את עצמי בכל יום, להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי כמעצבת וכבן אדם ולחלום הכי גדול שאפשר ובתקווה גם להגשים את כל החלומות והיעדים שאציב לעצמי".
בטוחים שנראה את שמה עוד הרבה.
Comments