מיזם OFF/NA חזר בפעם השנייה עם תצוגת אופנה שהעניקה בימת זהב לדור חדש של מעצבים מקומיים, מהלך שנחת בדיוק בבטן הרכה של התעשייה.
התצוגה שנערכה ב־15 בינואר (חמישי) במבצר בתל אביב, היא ירדה למרחב גולמי, רב־קומתי, כזה שמרגיש יותר כמו סצנה אורבנית מאשר מסלול התצוגות המוכר והרגיל. התצוגה הייתה בין 4 קומות של המתחם והדוגמנים צעדו בדגמים מרהיבים של 100 יוצרים הצעירים מתעשיית האופנה המקומית.
המייסדת והמפיקה של המיזם גאיה לוי, בוגרת שנקר לעיצוב אופנה, יצרה פלטפורמה שתומכת במעצבים צעירים ונותן במה פתוחה מחוץ ממסדיות של תעשיית האופנה המסורתית בארץ ושואפת לתת קול לדור הבא של מעצבים. פה תופסים את הבגד כיותר מפריט אופנתי אלא כנקודת מפגש של תרבות, יצירה ושיח עכשווי.
בתצוגה של OFF/NA לא צעדו סתם דגמים, צעדו סיפורים. בגדים שהפכו למחאה, לשפה אישית, לניסוי חומרי שאינו מתנצל. המיזם לא מחפש לייצר כוכבים לפי נוסחה מוכרת; הוא בונה במה ליוצרים שמסרבים להיכנע למוסכמות. זו לא הייתה קולקציה מסחרית, אלא רצף של אמירות: סילואטות שבורות, שכבות בלתי צפויות, משחקי מגדר, וטקסטיל שנושם וחי, לפעמים לא נוח, לפעמים חדה כלהב, אבל תמיד כנה.
ממש מרגיש כמו פריצת הדרך של עולם האופנה בתחילת שנות ה90 שמעצבים כמו אלכסנדר מקווין וסטלה מקרטני יצרו תצוגות וקולקציות שלמות מתוך מחאה בממסד עם רצון להעביר מסר ולדבר את המציאות מהמרתפים והמועדונים בלונדון ולהביא שפה עכשווית שמדברת על רגש, כאב ורצון של מעצבים לתת לנו תחושה שאופנה חייבת להיות משויכת לזמננו, לקהל, לסביבה ופוליטיקה ולא חייבת להיות יפה ומתחנפת.
פגשתי וזכיתי לראיין מעצבים מתחילים ומוכשרים שמסורים לעבודה ולשפה בה הם מנסים להציג את הרגשות שלהם על ידי שימוש בבד, גזרה ומשחקים בין שכבות לנפח לסילואטות ולהמון אמירה אישית שנובעת מחיבור לתרבות אבל עם פרשנות בת זמננו.
והדובדבן שבקצפת הוא הפרס למעצב והדגם הזוכים, מילגה בשווי 20,000 ש״ח ללימודים בשנקר. הדגמים נבחנים בידיי פאנל של שופטים מתחום תעשיית האופנה והפרס ממומן על ידי נותני החסות שהמהות של הכל היא לתת הזדמנות למעצב שהוכיח פריצת דרך מסויימת להמשיך להתפתח בתחום וללמוד.
הזוכה במלגה היא המעצבת הצעירה מאש גלידר, שהוענקו לה 2,000 שקלים.
הזוכה השנה בתחרות של המיזם היא המעצבת הצעירה מאש גלידר. הדגם שבחרה להציג הוא יצירה קונספטואלית ומרשימה, עם אלמנטים פיסוליים ואוונגרדיים. השמלה בולטת בצללית שעון חול מוקצנת, כשהכתפיים הגבוהות והזוויתיות משדרות נוכחות ארכיטקטונית והירכיים המורחבות יוצרות נפח דו-ממדי כמעט פיסולי.
הבד העיקרי בגוון גוף שקוף/ניודי מעניק תחושה של “עור שני”, בעוד הקווים השחורים הפרומים יוצרים ניגודיות דרמטית ומדגישים את הקימורים של הגוף והבגד. החלק העליון משולב עם אלמנט דמוי מחוך, הצווארון גבוה ומחובר לרצועות שחורות היוצרות אפקט של רתמה והסיום התחתון משמר תחושת פריכות אורגנית ומרקם בלתי צפוי.
