גל דה פז: “לקח לי שנים של טיפול להתגבר על התחושה שאני לא טובה מספיק”

כבר באודישן הראשון שלה על המסך, היה ברור לכל מי שצפה שלא מדובר בעוד פנים חדשות שמחפשות 15 דקות של תהילה. גל דה פז הגיעה ל”הכוכב הבא” כשהיא כבר חמושה בשנים של קילומטראז’ על במות, קול שלא השאיר אף אחד אדיש אליו ומטרה אחת חצי-מפתיעה: לקחת את כל האטיטיוד והסטייל הבלתי מתפשר שלה ולנסות לכבוש את במת האירוויזיון.

הריאליטי היה רק פלטפורמה, אבל עבור מי שהתרגלה לעשות דברים אך ורק בתנאים שלה, הצעד הזה סימן תחילתו של מסע מטורף שהחזיר אותה פתאום לנקודת ההתחלה. בכתבת שער חשופה היא מדברת על הדרך שעברה, מהילדות הפרועה מול המסך של אמ טי וי, דרך המשקעים המשפחתיים שלקח שנים לרפא ועד למחוכים הצרים של הגמר הגדול ועד הופעה בהיכל התרבות ב-30.7.

אם הייתם פוגשים את גל דה פז בגיל שש, סביר להניח שהייתם מוצאים אותה מול המסך, מרותקת לאמ טי וי, אובססיבית לבארביות שלה ומחליפה אאוטפיטים בקצב מסחרר כדי להתאים לנאמברים של וויטני יוסטון. כשמשוחחים איתה, קל לראות שהאישה העוצמתית שראינו על הבמה לא המציאה את עצמה מחדש- היא פשוט הגרסה המבוגרת של אותה ילדה דעתנית. “אני מאוד דומה לגל של היום אבל קטנה יותר ותמימה יותר”, היא מספרת, “תמיד הייתי מאוד חברותית. תמיד אהבתי לשיר, להופיע ותמיד אהבתי שזה בתנאים שלי. גם בתור ילדה לא הייתי שרה אם לא כולם היו מקשיבים”.

לצד התשוקה המוקדמת לבמה, נבט בה גם הצורך העמוק בביטוי עצמי שחצה סגנונות ועולמות. “מאוד אהבתי בגדים ולהתבטא דרך אופנה”, היא מתארת, “אבל גם ממש אהבתי משחקי מחשב ופארק היורה ו-WWF. תמיד עשיתי רק מה שעשה לי טוב ונעים. הייתי ילדה מאוד דעתנית שקשה לרצות. ומלאת הומור”.

הגירושים של הוריה כשהייתה בת שנתיים וחצי בלבד אילצו אותה, במובן מסוים, להתבגר מוקדם מהצפוי, אם כי לקח לה זמן להבין את עומק המצב. “לא ממש הבנתי מה המשמעות של זה עד שהתבגרתי”, היא משתפת בכנות ומדגישה שהבעיה מעולם לא הייתה עצם הפרידה, אלא הבחירות של אביה הביולוגי. “אני באמת חושבת שאם זוג לא מאושר הוא צריך להיפרד. זכיתי בבית חדש שנתן לי הרבה ואני לא חושבת שילדים צריכים לגדול עם הורים לא מאושרים. אני פשוט חושבת שאם אבא שלי הביולוגי היה בוחר להיות יותר בתמונה ונותן לי תחושה שהוא רוצה להיות אבא שלי, הייתי לוקחת את זה אחרת. לא כעסתי על הגירושים, כעסתי עליו שהוא לא היה שם בשבילי באמת. אפילו לא כעסתי, התאכזבתי”.

התחושות הללו הותירו משקעים כבדים שליוו אותה אל תוך חייה הבוגרים. “לקח לי הרבה שנים של טיפול בשביל להתגבר על התחושה הזאת שאני לא טובה מספיק. כי אם אבא שלך לא ממש רוצה אותך, מי ירצה”, היא חושפת באומץ את המקומות הכי רגישים. השנים שעברו עזרו לה לראות את התמונה הרחבה יותר ולהגיע להשלמה, דווקא ברגע טרגי במיוחד. “עם השנים הבנתי שזה יותר מורכב מזה והוא היה אדם עם קשיים משל עצמו וסלחתי. לצערי הוא נפטר ממש כשהתחלנו לחדש את הקשר. כל פעם שאני באילת אני חושבת עליו”.

איך היית מכנה את הילדות שלך?
“מלאה בחוויות. מלאה באהבה ובעושר. מאוד מאוד מאפשרת, אבל גם אינטנסיבית וכבדה לעיתים, עם חוויות שילדים לא אמורים לעבור ודברים שילדים לא אמורים להרגיש”.

בתוך המורכבות הזו, המוזיקה הייתה המרחב המוגן והעוגן המרכזי של הבית, כשהדחיפה לקריירה הגיעה מכל הכיוונים האפשריים. “אמא שלי הייתה זמרת כמעט כל הילדות שלי. אבא שלי החורג אהב מוזיקה מעמקי נשמתו והוא באמת אחראי על הרבה מהחינוך המוזיקלי שלי, הוא העריץ מוזיקה ומוזיקאים ממש. אבא שלי הביולוגי גם מאוד אהב מוזיקה, אז זה היה מכל הכיוונים ולי תמיד נתנו את הבמה להיות מוזיקאית, עודדו אפילו”.

מתי הבנת שאת רוצה להיות זמרת?
“לא הרבה אחרי שהבנתי איך לדבר. אני שרה ממש מגיל קטן וכבר מגיל ארבע אמרתי שאני רוצה להיות זמרת. אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי את וויטני יוסטון ונמס לי המוח. באמת. מייקל ג’קסון, אלטון ג’ון, אלו הראשונים שממש תפסו אותי כילדה וגם דיסני ומחזות זמר. הייתי אובססיבית. הייתי יושבת לראות את זה כל יום, מחליפה בגדים איתם בנאמברים, רוקדת מול הטלוויזיה ושרה, עפה כאילו אני מול אצטדיון”.

האובססיביות הזו והטוטאליות הפכו אותה לילדה יוצאת דופן בנוף, הגדרה שהיא מחבקת לחלוטין. “רגילה מעולם לא הייתי. תמיד הייתי שונה בדרכי שלי ומאוד מאוד אני”, היא אומרת בגאווה ומפנה את הקרדיט לאישה שהיוותה עבורה מודל לחיקוי, “זה לזכותה של אמא שלי ייאמר, שהיא ממש הייתה בשבילי השראה להיות מאה אחוז אני באופן בלתי מתפשר. לא לחשוב על זה, פשוט להיות. אבל תמיד הייתי חברה של כולם ומאוד חברותית”.

השילוב הזה בין ביטחון אמנותי מוחלט לבין חברותיות הוביל אותה בסופו של דבר לעשות את הצעדים הראשונים והרשמיים שלה בתעשייה, צעדים שהיו מלווים בטלטלה רגשית לא קטנה. “מבחינתי אני כל החיים שלי בעולם המוזיקה בדרך כזו או אחרת, אבל פעם ראשונה שיצאתי לעולם עם המוסיקה שלי זה היה מפחיד וגדול אבל גם הכי טבעי ומדהים”. למרות הנתונים הטבעיים והייחוס, הדלתות לא נפתחו מעצמן. “סומנתי מגיל צעיר אבל גם לא ממש קיבלו אותי בזרועות פתוחות. היו הרבה לא, אבל גם היו הרבה הזדמנויות מדהימות, הרבה אנשים מדהימים שעזרו לי לאורך הדרך והרבה עבודה מאוד קשה שלי. סך הכל אני מאוהבת בדרך שלי ואני מאמינה שהיא זו שעשתה אותי האומנית שאני היום”.

הפלטפורמה הזו הפכה במהרה לזירת קרב אמנותית, כשהמטרה הברורה שעמדה לנגד עיניה הייתה המרחק הקצר בין האולפן בנווה אילן לבין הבמה האירופית הגדולה.

מה גרם לך לבחור להתמודד כדי לייצג אותנו באירוויזיון?
“אני פשוט חושבת שאם אני מאוד מתאימה לאירוויזיון ושהייתי יכולה לעשות שם משהו שבאמת היה יכול להגיע למקום גבוה או לנצח, כי אני באמת באה מהעולם הזה ואני מבינה את העולם הזה. רציתי לחוות את החוויה הזאת, זה היה יכול להיות מהמם אבל מרגישה הערך של התוכנית הוא פשוט הרבה יותר גדול מזה”.

הערך הזה תורגם באופן מיידי לחשיפה בעצימות שלא הכירה קודם לכן. עבור מי שחורשת את הבמות והמועדונים שנים, הזרקור של הפריים-טיים הציע קצב עבודה אחר לחלוטין ומפגש פומבי יומיומי. “מדהים האמת, התמודדתי עם זה טוב כי זה לא שבאתי מאנונימיות מוחלטת”, היא מתארת את ההסתגלות לטירוף, “אז כאילו, אני רגילה כבר שכזה פה ושם מזהים אותי ברחוב. פתאום זה היה כאילו יותר גדול, אבל עדיין אנשים שאוהבים אותי, זה קהל שאוהב את המוזיקה שלי. אני מרגישה שהם מאוד מכבדים את הספייס שלי ואנשים מאוד חמודים, זה היה כיף לקבל אהבה”.

בתוך גל התגובות, המפגשים המרגשים ביותר היו דווקא אלו ששברו את המחיצות המגזריות הרגילות והוכיחו לה שהמוזיקה שלה מצליחה לפרוץ גבולות תרבותיים. “תמיד מפתיעים אותי קהלים שלא הייתי מצפה שישמעו את המוזיקה שלי. נגיד אנשים מסורתיים, דתיים. שאת פחות היית חושבת עכשיו שתבוא אליי מישהי עם כזה כיסוי ראש. זה תמיד נורא מרגש אותי, כי אז אלה הרגעים שאני מרגישה כמה מוזיקה היא מחברת בין אנשים שבאים מרקע שונה”.

מה לדעתך גרם לך להגיע למקום השני ולא לזכות?
“לא זכיתי כי התמודדתי מול נועם בתן ופשוט אף אחד לא יכל לנצח אותו. הוא קונצנזוס מאוד מאוד גדול, הוא מייצג הרבה יותר דברים שהמדינה שלנו ואנשים במדינה שלנו מייצגים ומרגישים כרגע, ממני. זאת האמת. מעבר לזה שהוא זמר פנומן ופרפורמר מדהים וגם את יודעת, הוא מוכיח את עצמו שזה שלו. אז את יודעת, זה היה בלתי אפשרי לנצח אותו, אני חושבת”.

איך את מסכמת את החוויה הזו?
“זאת הייתה חוויה מאתגרת, לא דומה לשום דבר שעשיתי, אבל גם למדתי ממנה ולקחתי ממנה המון המון.”

חד משמעי היו רגעים שהרגשתי שזה אינטנסיבי עבורי”, היא חושפת בלי פילטרים, “אבל אני לא קוויטרית כאילו באופי שלי. גם אם אני מקטרת על זה ואני עושה את זה לפעמים, שאין לי כוח וזה וזה, בסוף אני תמיד כאילו רוצה לסיים”.

החיבור של גל לאופנה על המסך הבהיר מהר מאוד שהבגדים שלה הם לא סתם תפאורה, אלא חלק בלתי נפרד מהמוזיקה. הסטייל שלה הפך לאחד העוגנים הכי חזקים במופע ועזר לבנות את הנוכחות המהפנטת שהיא הביאה איתה לכל ביצוע.

הסטייל שלך ממש הפך לחלק מהמופע.
“כן, תמיד”, היא פוסקת, “זה תמיד היה אצלי לפני זה, וכשהגענו לתוכנית זה היה ברור שזה חייב להיות חלק. וזה גם החלק שהכי נהניתי ממנו, להיות כנה. ברגע שידענו איזה שיר, ישר התחלנו לחשוב על איזה תלבושת, איזה איפור ואיזה שיער. היה לי בורדים לכל שיר”, ממש כאילו”.

לוחות ההשראה הקפדניים האלו תורגמו על הבמה למערכות לבוש גרנדיוזיות שהעניקו לה אנרגיה מטורפת, גם אם המחיר הפיזי מאחורי הקלעים דרש כושר עמידות לא רגיל.

איזה לוק הרגשת בלתי מנוצחת?
“כמעט כל הלוקים”, היא משתפת, “השמלה האדומה הזאת שפשוט התפרסה על כל הבמה. גם מה שלבשתי בחנן בן ארי, הגלימת מכשפות השחורה הזאת. זה בדרך כלל הדברים המוגזמים שעוזרים לי כאילו להיכנס לאנרגיה הזאת עוד יותר”. אחד הרגעים הזכורים ביותר היה כמובן משדר הגמר, שם הציגה מראה עוצר נשימה, שאמנם הצטלם מושלם אך הרגיש אחרת לחלוטין. “הלוק שאת מדברת עליו של הגמר, זה היה שמלה מדהימה של דניאל רומי, מעצב מדהים”.

ועדיין, גם עבור מי שמנהלת מערכת יחסים כה טבעית עם עולם האופנה, ישנם ימים שבהם הארון הגדוש מאיים להכריע אותה עם התלבטויות יומיומיות פשוטות.

יש לך רגעים שיש לך מחסום בנוגע ללוקים?
“כן, כן, כאילו, יש ימים שכזה, פשוט לא בא לי ללבוש כלום. לא משנה כמה בגדים יש לי בארון, אין לי מה ללבוש וכלום לא מרגיש נוח עלי”.

הבחירה של גל להיכנס לטירוף של “הכוכב הבא” הגיעה אחרי תקופה מטלטלת ולא פשוטה במדינה, שבה היא מצאה את עצמה, כמו כולנו, מחפשת דרך להתמודד עם המציאות. עוד לפני שהגיעה אל המסך, היא תרגמה את הרגשות החשופים האלה לתוך שיר שהפך לאחד הפסקולים המזוהים עם התקופה.

בחרת להתמודד בתקופה קשה, ולפני כן גם הוצאת שיר שהיה לא פשוט עבור כולנו. איך הייתה חוויית הכתיבה של Bring them home?
“הייתה חוויה תרפיה בשבילי”, משתפת גל, “פשוט כל הכאב שהרגשתי מהחוויה הזאת, ניקזתי אותה לתוך השיר הזה. וזה שהשיר הופך להיות איזשהו הימנון ומחאות שמייצג מטרה כל כך חשובה, זה היה פשוט יותר מהכל זכות”.

כשמנסים להבין איך השיר הזה משתלב ברפרטואר העשיר שלה, ואיזה מקום הוא תופס אצלה בלב בהשוואה לחומרים האחרים, מתברר שהראש שלה תמיד נמצא כבר בדבר הבא. “תמיד השיר הכי חדש הוא השיר שאני הכי אוהבת”, היא קובעת בלי להסס ומסגירה את התנועה היצירתית הבלתי פוסקת שלה.

איך נולד החיבור שלך לעולמות הדראג?
“מה שמושך אותי באנרגיה של הדראג זה שהן לא לוקחות את עצמן יותר מדי ברצינות, והן פשוט מוכשרות בצורה לא הגיונית והן מתמסרות לזה במאתיים אחוז”.

הטוטאליות הזו והנכונות ללכת עד הקצה, בין אם בלוק מוגזם על במת הגמר ובין אם בטקסטים חשופים, מלוות אותה גם לקראת הצעד הבא שלה – שיר חדש שמדבר על הנושא הכי רגיש ומפחיד שיש.

בקרוב ייצא לך שיר שמדבר על אהבה. מה עומד מאחוריו?
“שלא משנה כמה שזה מפחיד להתאהב שוב ולהתמסר שוב ולתת למישהו להיכנס לך לתוך הלב, לא מתים מזה, אז תמיד עדיף לנסות את זה מאשר לא לנסות בכלל”.

בקרוב את מופיעה בהיכל התרבות. איך התחושות לקראת המופע, ומה את יכולה לגלות לנו עליו?
“מתרגשת מאוד. זה מוסד מטורף ולהופיע שם באולם הגדול זה איקוני ונקודת ציון בקריירה שלי. אני תמיד מתרגשת מהופעות אבל כשזה משהו שלא עשיתי לפניי – זה עוד יותר מרגש!! יצא לי להופיע באולם הגדול רק כאורחת בהופעות ואני רואה שם הופעות זה קונצרט מאז שאני ילדה, אז לעלות שם הופעה משלי, זו לגמרי הגשמת חלום לי ולגל הילדה.
‏אני יכולה לספר שמילת הקוד להופעה הזאת היא וגאס. יהיה צבעוני יהיה מרגש יהיו רגעים שקטים יהיו רגעים של טירוף יהיה הכל מהכל – כל הצדדים שלי – הרבה אורחים שאני מאוד אוהבת לארח ואורחים חדשים שלא ארחתי לפני ומי שרוצה לשמוע את השאר צריך לבוא להופעה- פסטיגל דה פז. “

יש משהו בהופעה הזו שיהיה שונה מהופעות קודמות שלך? משהו שהקהל עוד לא ראה ממך?
“בכל הופעה שלי אני מנסה להביא משהו שהקהל עוד לא ראה ממני. גם בשביל עצמי. זה הכי כיף. במקרה של היכל התרבות זו במה שאף פעם לא העלנו את המופע שלנו עליה ובטוח שלא ככה אז המוח רץ עם מליון רעיונות חדשים ורפרנסים ועוד מעט נכנס את זה לכדי משהו הגיוני.”

אילו אורחים מיוחדים יהיו הפעם?
“אסתר רדא, רד בנד ודה פז בנד.”

מהו החלום הגדול שלך?
“לעשות שיתוף פעולה עם ליידי גאגא.”

צלם: עמית סליקטר | לוקיישן: Studioselfickter | ניהול הפקה: נועה נרדע | ארט: יערה שילוני | סטיילינג: ספיר סנקר | מעצבים: בובה מאצ’ו BOOBA MACHO, ירון מינקובסקי, דני בר וסטודיו הכל דבש, שרון סטאר | איפור: רויטל קפלן | פאות: גלורי הוליווד | סושיאל מדיה: Noys_view, Benssocial1