במשך שנים הרגילו אותנו ששחור מתאים להכל ולכולם. הוא מרזה, הוא סקסי, הוא מתוחכם, לזרוק על עצמך ולצאת. הצבע המושלם, לא?
אלא ש…מתברר שאנחנו שבויים בקונספציה (מה חדש). גולשים רבים נחרדו לגלות בתקופה האחרונה שעל פי תורת הצבע, שחור עשוי להכביד עליהם ויזואלית במקום לעשות אותם יפים. אבל אל תאמינו לכל שטות שעולה בטיקטוק – תנו למומחים לשבור לכם את הלב באופן אישי.
דרום קוריאה מובילה את תחום אבחוני הצבע והפכה את זה לתעשייה שמגלגלת מיליונים בשנה, אבל גם אצלנו בארץ הקודש יש כבר מי שמביא את השיטה. פגשתי את עברי קדם, שמתעסק כבר שנים בתחום הפסיכולוגיה של הצבע, ודיברנו קצת על איך בכלל עובד כל הסיפור הזה.
אז מה זה בעצם אבחון צבעים?
“אבחון צבעים הוא תהליך קצר שהמטרה שלו היא לעזור לנו להיראות ולהרגיש טוב יותר בצורה טבעית, בעזרת הצבעים שאנחנו לובשים,” מסביר קדם. “באבחון אנחנו מגלים איזה צבעים נכונים לנו, גורמים לנו להיראות קורנים, בריאים יותר, ואיך לבנות ארון בגדים שחוסך זמן, אנרגיה וכסף.”
הרנסנס הגדול של התחום הגיע באייטיז, עם יציאת הספר Color Me Beautiful מאת קרול ג’קסון שהפך ללהיט בינלאומי. פתאום נשים ניסו להבין האם הן אביב, קיץ, סתיו או חורף, ואילו צבעים אמורים לגרום להן להיראות במיטבן.
בפועל, השיטה הקלאסית מחלקת אנשים לארבע עונות שמתחלקות לאיכויות של חם/קר וכהה/בהיר. אביב מזוהה עם חם ובהיר, קיץ עם קר ובהיר, סתיו עם חם וכהה, וחורף עם קר וכהה. היום העולם הזה כבר הרבה יותר מורכב וכולל גם את כמות הפיגמנט בצבע והרוויה שלו, עם תתי-עונות כמו “חורף כהה”, “קיץ בהיר” או “סתיו רך”.
הפסיכולוגיה של הצבע
הרעיון הבסיסי פשוט: לכל אחד ואחת יש צבעים שמחמיאים להם יותר מאחרים. יש צבעים שיכולים להדגיש את העיניים ולגרום לעור להיראות בריא וחיוני. ויש צבעים שיכולים לעשות בדיוק את ההפך – להדגיש כהויות מתחת לעיניים, אדמומיות בפנים או חיוורון.
אבל אצל עברי זה לא נגמר רק בגוון עור או בצבע עיניים. מבחינתו, צבע הוא גם כלי פסיכולוגי. “מה שנכון לי פיזית זה חשוב, אבל גם מאוד חשוב לי הפן המנטלי. מה זה משדר? איך זה גורם לי להרגיש? איך זה משפיע על הביטחון העצמי, שפת הגוף והמסוגלות שלי?”
במילים אחרות, אבחון צבעים הוא לא רק שאלה של האם שחור “מחמיא” לך, אלא גם איך צבעים מסוימים משפיעים על התחושה שלך בתוך הבגד. קדם, שהגיע לתחום מתוך התמודדות אישית ונפשית אחרי השירות הצבאי ותקופת הקורונה, מתאר איך בגדים הפכו עבורו לכלי ממשי. “שמתי לב איך בגדים משפיעים לי על הנפש, על תחושת המסוגלות, על הביטחון העצמי, על דימוי הגוף ועל היכולת הוורבאלית שלי.”
למה דווקא עכשיו?
כנראה שיש סיבה שהרעיון הזה חזר דווקא עכשיו. קל מאוד לראות מול המצלמה איך צבע אחד מחיה את הפנים, בעוד צבע אחר מדגיש עייפות, אדמומיות או כהויות. טיקטוק, כפלטפורמה שמכורה לגלואו אפ וחיפוש עצמי, הפך את אבחון הצבעים לתוכן פופולרי במיוחד.
מצד שני (כי אופנה היא ראי התקופה), מדובר גם בתזמון תרבותי רחב יותר. אנחנו חיים בתקופה שבה יותר ויותר אנשים מנסים לקנות פחות, אבל לקנות נכון. במקום לבחור אוטומטית בעוד חולצה שחורה כי “זה קלאסי”, יש ניסיון להבין מה באמת עובד עבורנו – איזה גוון של לבן מחמיא יותר, האם כסף או זהב מתאימים יותר, ולמה גוון אחד נראה עלינו וואו בזמן שאחרים פשוט לא עובדים.
אולי זה מה שהופך את טרנד אבחוני הצבעים לכל כך פופולרי. ממבט ראשון מדובר בכלי צרכני אינפורמטיבי, כמעט מתמטי – איך לקנות חכם יותר, לדייק גוונים ולחסוך טעויות. אבל במבט מעמיק יותר נבחין שהוא נוגע גם בשאלות של זהות: איך אני רוצה להרגיש, מה אני רוצה לשדר, ואיך להשתמש בבגדים כדי לשרת גרסה מדויקת יותר של עצמי.
50 גוונים של שחור
“צר לי לבאס, שחור לא מתאים לכולם,” אומר קדם. לדבריו, שחור מתאים בעיקר לפלטות חורף, אבל למי שהוא לא הצבע שלה – יש אלטרנטיבות לא פחות טובות. נייבי, למשל, הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות – צבע שמשדר תחכום, אלגנטיות ומקצועיות, מבלי להכביד על הפנים כמו שחור.
וזה לא רק עניין של גוון מחמיא יותר. שחור אולי משדר מקצועיות, אלגנטיות, תחכום ומסתורין, אבל הוא ממש לא הדרך היחידה להשיג את האפקט הזה. מבחינתו, הרבה פעמים מדובר פשוט בהרגל – כזה שאנחנו רגילים לחשוב עליו כברירת מחדל בטוחה.
ועדיין, אף אחד לא עומד להחרים לכן את הטישרט השחורה. “אני לא נמצא איתכם בבית להגיד לכם, ‘היי, אל תלבשו שחור’,” הוא אומר. “אתם רוצים עדיין ללבוש שחור? זה שלכם. אני פשוט אומר לכם מה נכון. מפה תלמדו לשחק עם זה.”
אז החדשות הרעות הן ששחור באמת לא מתאים לכולן. החדשות הטובות הן שאני חורף ולכן לי הוא כן מתאים.
סתם. החדשות הטובות הן שזה לא באמת משנה. אם לאישיות שלך מתאים שחור, או בז’ או ורוד בייבי, כנראה שתמשיכי ללבוש מה שמתאים לך. תודה לאל, אנחנו לא באייטיז וכתבי אופנה כבר לא מנסים לחנך אתכן מה “שיק” ומה “שוק” (עצם הרעיון מעורר בי חלחלה).
אז למה בכל זאת אבחון צבעים?
כי ביונסה (סתיו), טיילור סוויפט (אביב), אן הת’אוואי (חורף) ומרגו רובי (קיץ) כולן יפות וממש לא מתאים להן אותו דבר. גם אם את משתייכת לעונת הקיץ והשחור שלך אמור להיות נייבי, אין היגיון בלזרוק חצי ארון. בסופו של דבר, צריך להתייחס לזה ככלי שעוזר לנו לבחור נכון, חוסך לנו זמן התלבטות וכסף על פריטים שלא ישרתו אותנו כמו שהם אמורים. הוא יכול לעזור להבין למה חלק מהצבעים מרגישים עלינו “נכון” יותר מאחרים, אבל הוא לא אמור להפוך אותנו לאסירים של פלטת צבעים.
באופן אישי אני מוצאת שאבחון צבעים עזר לי לאמן את העין ולהבין טוב יותר את ההבדלים בין גוונים, כך שאני מבינה למשל שאם אני כבר בוחרת פריט בצבע חום, נניח, אז שיהיה בגוון קר וכהה. ובינינו – מי תצליח לוותר על השחור?
