אליאור שמש היא אחת הדמויות המסקרנות והצבעוניות שפרצו לחיינו בעונה האחרונה של “הכוכב הבא”. זמרת פופ, יוצרת שמביאה איתה שילוב נדיר של סטייל אוונגרדי חסר פשרות ושורשים חסידיים עמוקים. עם קול גדול ומלתחה ששואבת השראה ממגזיני אופנה יפניים, היא מצליחה לגשר על הפער שבין העולם החרדי שבו גדלה לבין אור הזרקורים, כשהיא שומרת שבת ומאמינה גדולה בסתירות שהופכות אותנו למי שאנחנו. היא התחנה הכי מרעננת על התפר שבין דת, מוזיקה ואופנה גבוהה והיא כאן כדי להישאר בתודעה הרבה אחרי שהמסך יורד.
המסע של אליאור מתחיל הרחק מאורות הניאון של הבמה, במקום שבו הגבולות היו ברורים והמרחב לביטוי אישי היה כמעט בלתי אפשרי. כשצוללים לתוך סיפור הילדות שלה, מגלים ילדה שחיה בשני עולמות מקבילים– האחד גלוי וממושמע, והשני פועם בתוכה בסתר דרך צלילים ובגדים שהחביאה מהעין. “האמת גדלתי בקהילה סגורה. מגיל קטן מאוד אהבתי למוזיקה ולבטא את עצמי. כאילו, עצם זה שלא יכולתי לבטא את עצמי במאה אחוז, רק גרם לי פשוט לרצות לבטא את עצמי ויותר לבטא באופנה ומוזיקה. הייתי ילדה קטנה בבית, עשיתי דברים מאחורי הגב.”
הניסיון לייצר זהות בתוך סביבה שמקדשת את האחידות יצרה אצלה מאבקים פנימיים וחיצוניים יומיומיים, במיוחד כשמדובר באופנה. אני מניחה שבתוך בית חסדי, שבו קוד הלבוש הוא נוקשה וברור, המאבק עם עצמך הופך למתוח מאוד ואיתם באים הקונפליקטים. “היו הרבה מאבקים עם עצמי. אני מאוד רציתי להתלבש איך שאני רוצה. קבוע בארון חשמל היה לי לוק, כשהייתי יוצאת מהבית הייתי מורידה את החצאית הארוכה ושמה בארון חשמל. וכשחוזרת הביתה מחליפה לחצאית. כאילו, לא קרה כלום, באתי צנועה וחסודה.”
עם השנים, המשחק הזה שבין ארון החשמל למציאות הפך לדיאלוג גלוי יותר, אך לא פחות מורכב, אל מול ההורים והמסורת עליה גדלה. זה מעניין, כי בדרך כלל בסיפורים כאלה אנחנו מצפים לפיצוץ, אבל אצל אליאור נדמה שנרקמה מערכת יחסים של כבוד הדדי שמאפשרת לה להיות מי שהיא בלי לשרוף את הגשרים. “בהתחלה אני באמת הסתרתי מהם והייתי מתלבשת בחוץ, לא כמו איך שאני מתלבשת בבית. תמיד כיבדתי אותם, לא היה להם בעיה. עם השנים הם כבר ראו שאני מתפתחת ושאני מסדרת לעצמי דברים של אמונות ושהם לא יכולים לעשות ממני משהו שאני לא. אז עם השנים הם שחררו ואמרו לי ‘כל עוד את מכבדת אותנו, אנחנו בסדר עם זה’. תמיד כשאני כיבדתי את הבית של ההורים שלי. תמיד באתי עם חצאית ארוכה ובלבוש יותר צנוע. כל עוד אני עושה את זה מחוץ לבית, אז הכול סבבה. אבל עם השנים הם נפתחו והם מאוד קיבלו והבינו שזאת מי שאני והם אוהבים אותי ויאהבו אותי בכל מצב. עם השנים הם יצאו מהקהילה, אז הכל להם הרבה יותר פתוח, הרבה יותר פחות בהסתרה.”
התהליך הזה דורש המון אומץ, במיוחד כשמגיעים מבית דתי שבו כל שינוי חיצוני נתפס כהצהרה פנימית עמוקה. עבור רבים, המעבר הזה נתפס כ”חזרה בשאלה”, אבל אליאור בוחרת במילים אחרות, מדויקות יותר עבור הנשמה שלה. “אני לא מגדירה את זה כחוזרת בשאלה, כי האמת שאף פעם לא יצאתי מהדת לגמרי, תמיד האמנתי, זה היה חלק מהדרך שלי ואני קוראת לזה אולי ביטוי עצמי שהתממש.”
“זוגיות ונישואים זה לא דבר קל ואני חושבת שבאתי וחשפתי, זה משהו שהרבה זוגות מתמודדים איתו וקשה להם לדבר עליו, יש קשיים לזוגיות”.
המוזיקה עבור אליאור היא לא בחירה בקריירה או תחביב שהתפתח עם הזמן, אלא מטען גנטי שהיא נושאת איתה מאז שהיא זוכרת את עצמה. כשאני שואלת אותה אם החלום הזה לפרוץ כזמרת תמיד בער בה, היא חוזרת לרגעים הראשונים שבהם גילתה את הקול שלה. “תמיד, תמיד”, היא פוסקת בנחישות, “ויש לי סרטון מגיל שנתיים עם מיקרופון וקלידים שאני שרה, ממש”. נראה שאצלה השירה היא לא החלטה מודעת של רגע אחד בחיים, אלא מהות קיומית. “זה משהו נשמתי”, מספרת אליאור, “אין לי איזה מומנט ברגע מהחיים שאני פתאום כזה, ‘יא אני רוצה להיות זמרת.’ וזה לא היה המצב”. עבורה, הבמה היא פשוט המקום הטבעי ביותר להיות בו, צורך שאי אפשר להשקיט. “זה כאילו נולדתי עם הצורך הנשמתי, העז זה, להיות זמרת”.
את לא מרגישה סתירה בין מישהי שבאה מבית דתי ושומרת שבת לבין זמרת פופ, עם כל מה שזה מביא יחד איתו?
“קודם כל, כן, ברור שיש סתירה. אבל מי אמר שסתירות זה דבר רע? אנחנו חיים עם סתירות”
הקריירה המוזיקלית של אליאור התחילה רשמית כבר ב-2019, כשעלתה על הבמה של “דה וויס” בעונה החמישית. אז היא עוד הציגה צד אחר לגמרי, כשסיפרה לעיני המצלמות כמה היא אוהבת לשיר פיוטים מהמקורות. היום, כשהיא משחררת שירי פופ שמתעסקים במערכות יחסים מורכבות ובאהבה, קשה שלא לתהות אם היא לא מרגישה ששני העולמות האלו מתנגשים חזיתית. “היום אני שרה פיוטים בבית של ההורים בשבת”, מבהירה שאין לה כוונה לזנוח את השורשים. “פיוטים של בית אבא אלה דברים שתמיד יישארו אותי, נשיר ונשמח, נשיר שירי שבת וזה ירגש אותי וישמח אותי”. עבורה, היכולת לשלב בין הקודש לפופ היא לא מכשול אלא יתרון. “חוץ מזה, אני יכולה גם לעשות עוד הרבה דברים, הרבה מוזיקה, וזה לא סותר”, היא מסבירה בחיוך, “או שזה כן סותר, אבל זה סבבה, ודבר טוב”.
בתחילת השנה היא עשתה צעד נוסף קדימה והוציאה סינגלים ראשונים שצוללים עמוק לתוך נושאים של זוגיות ומערכות יחסים, מה שגרם לי לתהות אם יש סיפור אישי ספציפי שעומד מאחורי המילים. “קודם כל, הכל זה דברים שעברתי ושאני עוברת”, חושפת אליאור את האמת שמאחורי היצירה שלה. “זוגיות ונישואים זה לא דבר קל ואני חושבת שבאתי וחשפתי. זה משהו שהרבה זוגות מתמודדים איתו וקשה להן לדבר עליו, קשיים לזוגיות”. היא מסרבת לייפות את המציאות רק בשביל הפיד באינסטגרם. “כולם מבחוץ רואים תמונה מושלמת תמיד. ולא הכל מושלם. למה לחרטט? לא הכל מושלם”, היא קובעת נחרצות. “בשום זוגיות אין דבר כזה מושלם. תמיד יש קשיים ויש אנשים שמאמינים בדברים שונים שפתאום באים ונפגשים. אז יש קשיים ואני פשוט באתי ודיברתי על זה דרך המוזיקה והשירים שלי.”
“למה שאני אשנה את עצמי? כי בא לי לעוף על עצמי, בא לי להתלבש איך שאני רוצה.”
הגעת לכוכב הבא לאירוויזיון עם בעלך. זו חתיכת אומץ לבוא שניכם לתחרות, לא?
“לא. וואלה, צחוקים.”
איך הוא קיבל את זה שאת ממשיכה בתחרות והוא הודח בשלב קצת יותר מוקדם?
“מאוד פירגן.”
הפריצה הממשית לתודעה קרתה על הבמה של “הכוכב הבא”, שם אליאור הפכה מהר מאוד לאחת המתמודדות הכי מדוברות, ולא רק בגלל הקול. כל פרק היה ציפייה מחודשת לראות מה יהיה הלוק הבא שהיא תביא, אבל הדרך אל לב הקונצנזוס התחילה למעשה ברגע אחד קטן של נייר ודבק ששינה הכל. כשאני שואלת אותה איך היא הרגישה כשקיבלה את הבשורה שהיא בפנים, העיניים שלה נוצצות והיא משחזרת את רגע קבלת המעטפה. “וואו, וואו”, היא נזכרת בהתרגשות, “קודם כל קיבלתי מעטפה, קראתי את זה מול המצלמה שהתקבלתי להכוכב הבא, 2026. רגע מטורף, מיני אישור”.
למרות שהעונה הייתה גדושה במתחרים חזקים ובכישרון יוצא דופן, המתח שכולנו דמיינו שקיים מאחורי הקלעים פשוט לא היה שם. “האמת שאני אגיד לך לא הייתה עוינות או משהו. אנשים היו מאוד מפרגנים אחד לשני”, מספרת אליאור על האווירה המשפחתית שנוצרה במסדרונות האולפן. “גם אני חושבת שהשנה שבה נבחרתי, כל אחד היה את המשבצת שלו, לא היה מישהו שדומה למישהו”. היא מסבירה שהגיוון הזה הוא שאפשר לכולם להרגיש בנוח מבלי להיכנס למלחמות. “לא היו אותן זמרות שמתחרות על אותה הגדרה. כל אחד באמת שונה והביא משהו אחר לתחרות אולי משנים קודמות. השנה לכל אחד הייתה את הנישה שלו”.
“כן, אני ראיתי את עצמי. למרות שאני שומרת שבת זה היה קצת מאתגר.”
אבל עם התעוזה הגיעה גם הביקורת ואחת מהן, הביקורת על ה”טרנינג”, נחרטה אצלה עמוק במיוחד. “אני אגיד לך מה, אני מתבקשת להגיד את הביקורת של הטרנינג, שבהתחלה כן קצת לקחתי את זה קשה”, היא מודה בכנות. “למה שאני אשנה את עצמי? כי אני הבאתי לעוף על עצמי, באתי להתלבש איך שאני רוצה. אני לא משנה את עצמי”.
היא מבהירה בחיוך שסטייל הוא חלק בלתי נפרד ממנה. היא השכילה לעכל את הדברים ולהבין שהשופטים ניסו לכוון למקום עמוק הרבה יותר מהבד שנלבש על הגוף. “אחרי שעיכלתי את הביקורת, הבנתי שאולי מדברים על טרנינג שהוא יותר ברמה המהותית, ברמה לא מוחשית. טרנינג שהוא יותר פנימי”, היא משתפת בתובנה. “אולי אני עצמי צריכה לבוא יותר חשופה. בסופו של דבר, גם הבגדים וגם הסטייל הם איזושהי קליפה, איזושהי מסיכה שבאה לפצות על משהו”.
התהליך הזה הפך עבורה למסע של קילוף עצמי מול המצלמות. “עם התוכנית עברתי תהליך שבו קלפתי שכבות, ומאוד ניסיתי להביא את הקול הפנימי שלי לתוכנית, לקחתי את ההערה הזאת בסוף למקום טוב”, מסכמת אליאור, “גם אם אני מתלבשת בבגדים הכי מפוארים ויפים, אולי משהו בפנים צריך לעבור יותר נקי. זהו לקחתי את זה גם לחיים, ואני חושבת שזו ביקורת מעולה שמאוד עזרה לי”.
רגע ההדחה הגיע דווקא בפרק החגיגי של “זמר אורח”, ובזמן שהמסך החשיך, אי אפשר היה לפספס את האכזבה שנרשמה על פניה. זה היה רגע של הלם עבור הקהל, ומתברר שגם עבורה. “אני לא אשקר, הייתי בשוק”, היא משתפת בתחושות הקשות של אותו ערב. “מאוד רציתי להמשיך את התחרות. היה עוד כל כך הרבה מה להראות שם”. אבל בתוך האכזבה, אליאור מצליחה למצוא את הנחמה הגדולה ביותר – החיבוק המטורף מהקהל בחוץ, שהפך את ביצוע הפרידה שלה לאחד הלהיטים הכי מושמעים של העונה.
“וואלה, אם להיות מודחת, אז ככה”, היא אומרת בחיוך של ניצחון, כשהיא מבינה שהמספרים בסטרימינג מדברים בעד עצמם. “ועד היום, מה זה עד היום? ממש עכשיו, גם בבוקר הזה, קראו לי אנשים, אמרו לי, ‘וואי, תקשיבי, אני שומעת את זה כל היום. זה הדואט האהוב עליי, אני כל היום שומעת את זה בספוטיפיי'”. נראה שהנתונים בספוטיפיי רק הולכים ומטפסים, ומוכיחים שגם אם השופטים אמרו את דברם, הקהל כבר בחר. “את לא מבינה, זה מטורף. אנשים עוצרים אותי רק על הביצוע הזה”, היא מסכמת בסיפוק, “וואלה, עשיתי את שלי”.
החיבור הבימתי שהצית את הספוטיפיי נולד מתוך מפגש עם נועם קליישטיין, אחת היוצרות המדוברות והמבטיחות של השנה האחרונה. כשאני שואלת את אליאור על החוויה לעמוד לצד נועם, היא מתמלאת באנרגיה. “מטורף! אנחנו מכירות, זה ממש כיף”, היא מספרת על הקשר המוקדם ביניהן, שהוסיף רובד של נינוחות לדואט העוצמתי. מתברר שהחיבור הזה הלך עמוק יותר מאשר רק חזרות באולפן הטלוויזיה, והוא קשור בחוט קולי משותף. “אנחנו לומדות אצל אותה מורה לפיתוח קול”, חושפת אליאור את הסוד מאחורי הקלעים.
העבודה על הביצוע הייתה כמעט חשאית, תחת עינה הפקוחה של נופר מקובר, המורה המשותפת, מה שהפך את התהליך למרתק במיוחד. “היא הכינה אותי לביצוע ואותה לביצוע וזה היה קטע מגניב. כי כאילו אנחנו התאמנו על זה ביחד, בלי באמת להתאמן על זה ביחד”, אליאור צוחקת כשהיא מתארת את המצב הכמעט סוריאליסטי. “אז הייתה מישהי שפיקחה על הקול כזה, עבדה איתה, כמובן, לא סיפרה שום דבר, וזה היה ממש, ממש קטע”. נראה שהעבודה המקבילה הזו היא שגרמה לכל תו לשבת בדיוק במקום. “בגלל זה, זה היה נשמע כל כך טוב”, היא מסכמת בגאווה.
ראית את עצמך באורוויזיון?
“כן, אני ראיתי את עצמי. למרות שאני שומרת שבת, אז זה היה יכול להיות קצת מאתגר. אבל כן, ראיתי את עצמי מביאה את הצבע שלי ועומדת שם על הבמה הזו.”
ונראה אותך ככה שנה הבאה?
“לא..”
אי אפשר לפספס את האהבה היוקדת של אליאור לאופנה, וזה ניכר בכל פריט שהיא בוחרת בקפידה- בין אם מדובר באוצר שמצאה ביד שנייה או בדגם של מעצב מקומי. הסקרנות לגבי המקורות של הסטייל הזה מובילה אותנו למקומות לא צפויים, הרחק מהמיינסטרים הישראלי. “וואו, מהכול”, היא מגלה כשאנחנו צוללות לתוך עולם ההשראות שלה, “הרבה מפינטרסט, הרבה. מגזינים יפניים, ווג”. השילוב הזה, בין אופנה גבוהה לאוונגרד יפני, הוא בדיוק מה שמייצר את הדמות הבלתי נשכחת שהיא בנתה לעצמה.
אבל עם כל הכבוד למלתחה, הראש של אליאור כבר נמצא עמוק בפרק הבא של חייה והיא לא מבזבזת רגע אחד של יצירה. תהיתי מה התוכניות שלה לעכשיו, והתשובה שלה הגיעה בנחרצות של מי שבאה לעבוד. “אז אני עובדת על האלבום, אני כותבת, יוצרת, מלחינה”, היא משתפת בתהליך העבודה שממלא את ימיה. מבחינתה, אור הזרקורים של הריאליטי היה רק אמצעי ולא המטרה. “זה מה שעשיתי לפני שבאתי לכוכב, וזה גם מה שאני עושה עכשיו. אני בעצם ממשיכה את הדרך שלי, והכוכב הבא היה עוד איזושהי תחנה בקריירה”. אליאור לא מחכה להזדמנות שתקיש בדלת- היא יוצרת אותה בעצמה, ממש כאן ועכשיו. “אני לא הולכת להפסיק”, היא מחייכת, “כי אני פה יושבת וכותבת, בזמן שאני מדברת איתך”.
השלב הבא הוא החלום הגדול באמת, זה שהולך להשאיר חותם. “חלום שלי זה לגעת בכמה שיותר אנשים, להצליח להשפיע על המוזיקה הישראלית”, היא אומרת בעיניים נוצצות, “לעשות משהו גדול כאן, שישאר להרבה שנים. להיות איזה משהו כאילו שיזכרו אותו גם אחר כך”. החלום הזה עומד להתממש במיני-אלבום (EP) חדש, עליו היא עומלת שנים ומבטיחה שהוא יהיה חשיפה אמיתית של הנשמה שלה. “הוא הולך להיות וואו, לחשוף את הלב שלי ברמות”, היא מבטיחה, “על האלבום הזה, בגלל שזה יהיה EP, אז הוא הולך להיות באמת באמת מבורך ומביא אותי על כל גווניי”. היא מעורבת בכל שלב, מהכתיבה ועד ההפקה על המחשב, ומדגישה שהעבודה לא נגמרת לעולם. “כל יום ויום אני מדייקת את עצמי יותר. זה לא נגמר”, היא מסבירה. ולפני שאנחנו נפרדות, היא משאירה טיפ קטן ומאיר לכל מי שעוקב אחריה: “להיות בשמחה. להיות בשמחה תמיד”.
צילום: הדר בן דור | לוקיישן- מלון קאסה סוזנה | סטיילינג- חן הלברטל | דגם- DS COLLECTION | איפור: אוראל גז | שיער- תהילה אלבז | סושיאל- אליה מלכה
