הקולקציה החדשה של דניאל רוזברי לאביב 2026 מוכיחה שגם כשנדמה היה שהגענו לשיא ההתרגשות מבית סקיאפרלי, תמיד יש לאן לעלות.
מועדון הקוטור הופך למצומצם ואקסקלוסיבי מתמיד, אנחנו עדים לרגע שבו רוזברי בוחר להפגין שרירים ולהוכיח את מעמדו. עם השינויים בבתי האופנה הגדולים, רוזברי מצא את עצמו בגיל 40 הופך פתאום ל”מאסטר הוותיק” של התחום, והוא ניצל את המעמד הזה כדי ליצור פרץ של רגש טהור שתורגם ליצירות מופת.
הכל התחיל במסע ספונטני לקפלה הסיסטינית ברומא, שם המפגש הישיר עם האמנות של מיכלאנג’לו הוליד תובנה עמוקה. רוזברי סיפר כי הופנט מהניגוד שבין הקירות הסטטיים והמבוקרים לבין התקרה, שנראתה לו כמו התפרצות איטית ומשוחררת של רגש. המסקנה שלו הייתה שההתעסקות בנראות בלבד היא משנית לעומת הרגש שהיצירה מסוגלת לעורר בצופה, וזהו הקו שהנחה את העבודה על עונת הקוטור הנוכחית.
במקום להיצמד לתכנון נוקשה, רוזברי וצוות האטלייה בחרו להביא לידי ביטוי את החופש והשחרור שהוא חווה מול תקרת הקפלה. הם בחרו להפוך את הדיוק של העונות האחרונות לאקספרסיבי הרבה יותר, כשהם יוצרים מתוך תחושות בטן והופכים שרבוטים מהירים ליצורים מדומיינים שהתעוררו לחיים על הבד.
ראינו שם זנבות עקרב מאיימים שמתעקלים מתוך מחוכים וז’קטים צמודים, וטפרים שבוקעים מאזור הכתפיים והחזה. רוזברי מכנה את התוצאה הכלאה של ארכיטיפים מעולם הקוטור, בהם הארס ארוג ממש לתוך המבנה של הבגד. בעוד מעצבים אחרים מתמקדים בפרחים, אנחנו ראינו כאן דגש על עולם החי במובנו הפראי ביותר, כולל דגם ה”איזבלה בלאופיש”- חליפת טיילור מחויטת וקוצנית שנקראה על שם אספנית הקוטור המנוחה איזבלה בלאו.
התצוגה הזו מספקת תשובה ניצחת לשאלה שמעסיקה את עולם האופנה כבר כמה עונות. עבור רוזברי, הקוטור לא נועד לשרת את חיי היומיום אלא לאפשר לנו להתחבר לפנטזיה ולחלומות הכי עמוקים שלנו. “בשאר השנה תתעסקו במציאות”, הוא הסביר, “אבל אין דבר עוצמתי יותר מלשחרר את הדמיון”. הגישה הזו מושכת אליה לקוחות שהן אמניות מיצג בנשמתן, כמו טיאנה טיילור שנכחה בקהל כמועמדת טרייה לאוסקר וענדה רפליקה של תכשיטי הכתר שנגנבו מהלובר. למרות שחלק מהדגמים, כמו השמלה שמחקה ציפור במעופה, נראים כאילו נוצרו על ידי בינה מלאכותית עתידנית, מדובר בפריטים פיזיים שנוצרו בעבודת יד מוקפדת המפגינה כישרון נדיר ומתיחת גבולות של החומר.
הקולקציה אמנם מחווה כבוד לאלזה סקיאפרלי ולאהבתה המפורסמת לעולם החי, החל מהלובסטר האיקוני ועד לחור המנעול המסתורי, אך היא לוקחת את המורשת הזו למחוזות חדשים של מוזרות יפהפייה. העושר הדימויי והעומק המחשבתי שהוצגו על המסלול יצרו רגע אופנתי שקשה להישאר אדישים אליו. בסופו של דבר נותרנו עם הרצון שהמסלול הזה פשוט לא ייגמר ועם ההבנה שבית האופנה מאפשר לרוזברי לעשות את הבלתי אפשרי – לחגוג יצירה חסרת מעצורים שמעמידה את האמנות מעל הכל.
