בימים האחרונים רומא התמלאה בדמויות המובילות של תעשיית האופנה, שהגיעו לומר את הפרידה האחרונה מהמעצב ולנטינו. אנה וינטור הגדירה אותו בטקס כ”הקיסר האחרון של עולם הולך ונעלם”, בעוד אן האת’וויי, ששימשה עבורו מוזה, לא הצליחה לעצור את הדמעות כשהודתה: “אני מתנחמת בידיעה שהיופי שהוא יצר יישאר איתנו לנצח”.
עולם האופנה עצר את נשימתו השבוע ברומא, שם נפרדו בכירי התעשייה מהמעצב ולנטינו גרוואני, האיש שהפך את המושג אלגנטיות לאידיאולוגיה. אולמות העיר התמלאו במעצבים, עורכים, שחקניות ומוזות שחלקו לו כבוד אחרון, כאילו כולם הבינו שהם נפרדים לא רק מאדם אלא מעידן שלם.
אנה וינטור הזכירה זאת היטב בהספד שלה ואמרה עליו כי “הוא היה הקיסר האחרון של עולם שהולך ונעלם”, ובהמשך הוסיפה ש”ולנטינו הבין שיופי הוא לא רק בגד, אלא דרך חיים, כבוד עצמי ושאיפה לשלמות שאין לה תחליף”. לצידה עמדה אן האת’וויי, מן הנשים שהפכו לסמל עבורו, ואמרה בדמעות: “אני מתנחמת בידיעה שהיופי שהוא יצר יישאר איתנו לנצח”.
העיר שנשאבה ליומיים אל תוך טקסיות נדירה נצבעה בגוני אדום ולנטינו, אותו צבע שוולנטינו עצמו העלה לדרגת מיתולוגיה. ארונו הובא לכנסייה לצלילי מוצרט, מלווה בשושנים וליליות, ובחוץ עמדו מאות אנשים שחלקם קשרו סרט אדום על ידיהם כמחווה.
ג׳אנקרלו ג׳יאמטי, בן זוגו ושותפו הוותיק, הזכיר בקול רועד את תפיסתו של ולנטינו וכמי שחי לצידו במשך שישים שנה ציין ש”ולנטינו לא רק הלביש נשים, הוא נתן להן את הביטחון להרגיש כמו אלות. הוא תמיד אמר שהיופי הוא הדבר היחיד ששווה להילחם עבורו והוא נלחם עבורו עד נשימתו האחרונה”.
גם נבחרת המעצבים הגיעה בזו אחר זו. דונטלה ורסצ’ה הופיעה לטקס המקדים בחליפה באדום עז ולא הסתירה את הסמליות שבבחירת הצבע, וביום ההלוויה עצמה החליפה לשמלה שחורה בעיצוב בית ולנטינו, כפי שנהוג באירועים שבהם האבל פוגש אופנה בלי להתנצל.
פייר פאולו פיצ’ולי, שנחשב לממשיך דרכו, עמד לצידה ובחר להספיד בקול שקט: “ולנטינו היה המצפן שלי. הוא לימד אותי שהאופנה היא לא רק בד ותפרים, אלא חלום שמתגשם. אני מבטיח להמשיך ולשמור על הלהבה האדומה דולקת”. טום פורד, שהיה אחד החברים הקרובים ביותר שלו, הוסיף מימד של רוך נדיר בתעשייה שממעטת בו.
בין הנוכחים נראו גם הדוגמנית והשחקנית אליזבת’ הארלי, האושייה האיטלקייה אוליביה פלרמו, שחקנית ההוליווד אן את’וויי, כולן לבושות שחור מדויק שמדגיש כיצד גם באבל יש היררכיה של טעם וזיכרון. “הוא לימד אותי שכל אישה ראויה לרגע של קסם באדום”, אמרה האת’וויי ומעטים לא הנהנו בהבנה.
ולנטינו הלך לעולמו בגיל 93, אבל מן הרגע שהטקס הסתיים היה ברור שהתעשייה כבר מכינה את אקט ההוקרה הבא: תצוגת הקוטור הקרובה בפריז, שתוקדש כולה למורשתו. כי יש מעצבים שמתים, ויש מעצבים שהופכים לאסתטיקה שאף פעם לא באמת נפרדים ממנה.
