אמש נערך תצוגת האופנה ומייצג הבוגרים של המחלקה לצורפות ואופנה באקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
זה האירוע הראשון מסוגו לראשונה מזה שנים במחלקה בראשה של שלי סתת, שזו שנתה האחרונה בתור ראשת המחלקה, וקולות ההתרגשות נשמעו בקולה בזמן נאומה לקהל לפני תחילת התצוגה, שהתקיימה בגג הקמפוס החדש במרכז העיר מול הנופים של ירושלים.
הערב נפתח בקוקטייל ונשנושים, בליווי מיצג מרהיב של סטודנטים מהמחלקה לצורפות, שהציגו את פרויקטי הגמר שלהם. הבחירה להציג את העבודות מחוץ למסלול יצרה מרחב אינטימי שאיפשר להתעמק בפרטים הקטנים, בטכניקות המורכבות ובשפה האישית שכל אחד מהיוצרים הביא איתו. בניגוד לעולמות האופנה והאקססוריז שמטבעם מתרגמים בקלות לרגעים בימתיים. תחום הצורפות דורש אופן תצוגה אחר כזה ששם את הדגש על קרבה, מבט מדויק ואינטראקציה חומרית. אולי בעתיד עוד יימצא הפורמט שידגיש את עוצמתם גם בקנה מידה רחב יותר אבל גם כך, הייתה זו הצצה מסקרנת לעולמות עשירים ומעוררי השראה.
מהסתכלות בשנים האחרונות יש מעבר מאוד גדול בפן הצורפות לאובייקטי מתכת ועבודה עם חומרים כמו סיליקונים, הדפסות תלת מימד ופיתוחי חומרים חדשים והתרחקות מצורפות קלאסית, דבר שמצד אחד הולך קדימה עם הטכנולוגיה אבל קצת משאיר מאחור את הטכניקות והקראפט של הצורפות הקלאסית.
עם זאת היו 2 סטודנטיות שהשתמשו בצורפות הקלאסית ובשימוש בטכניקות של אמייל, יציקות יצרו תכשיטים מרהיבים ביופיהם. לא מפתיע ששתיהן לקחו השראות דומות אבל עם כיוון ותוצאה שונה.
הקולקציה של יעל מימרן- “אוצרות מן המעמקים” יעל התעמקה בממלכה של מתחת פני המים, ויצרה בשימוש טכניקות אמייל, שיבוצים ושילוב של תלת מימד תכשיטים אורגניים מרהיבים שנראים המגיעים מתוך האגדה על ממלכת אטלנטיס. האהובים עלי היו טבעת כחולה מלאת טקסטורות והשרשרת הפרחונית.
הקולקציה של סתיו בן עבו התעסקה עם עולם הטבע העליון-השורשים. באמצעות טכניקות צורפות קלאסית ויציקות היא לכדה רגעים בטבע בצורה מרגשת שיצרה תכשיטים מרהיבים.
אהוב עלי סט שעשוי מתבנית של אצטרובלים.
בגזרת האופנה הייתה מגמה גדולה למכנסיים, וספציפית למכנסיים מתרחבות ושימוש גורף בעודף בד, נוזליות ונפח בקולקציות רבות.
אחת ממערכות הלבוש הבולטות שנעשו בה שימוש בגזרה הזו הופיעה בקולקציה המרהיבה של מרים אלעזה, אשר עוסקת בטקסיות וברגעים הרגשיים המלווים את יום החתונה של האישה הפלסטינית. אלעזה יצרה מעטפות גוף בגווני לבן, עשירות ברקמות ידניות וחרוזים אדומים, שמרפררים למוטיבים מסורתיים דרך פרשנות עכשווית.
אחד הדגמים החזקים בקולקציה הוא אוברול בעל מכנסיים מתרחבים, שמעליו מונחת מעין מעטפת היוצאת מתוך השרוולים – ועל המסלול תפקדה ככיסוי ראש עשיר בחרוזים אדומים.
אחד הפרויקטים שתפס אותי עוד מהצצות לימי הצילום באינסטגרם הוא הפרויקטי הצבעוני, מלא בשמחת חיים ונוסטלגית ילדות של רוני ארבל. בפרויקט היא התעסקה בתמימות של הילדים, החיוביות והמשחקיות, מתוך רצון לחזור למקום אופטימי.היא שאבה השראה ממתקנים בגני שעשועים ויצרה קולקציה של נעליים תיק וחגורה בטכניקות הדפסה תלת מימד ושימוש בעור.
הפריטים החזקים בקולקציה הם בהחלט זוג נעליי נדנדת סוס בגווני ירוק ים ותיק מגלשה צהוב ובאופן מפתיע הקולקציה הוצגה על המסלול ורק מעצימה את הדגש של המחלקה לכך שכול נעל שנעשית במחלקה תהיה לבישה ואפשרית להליכה.
בתור בוגר המחלקה שהתעסק בעצמו בטקסטורלית וקראפט הפרויקט שלי יעל נורליאן סקרן אותי מאוד, וכשראיתי את עבודת הנמלים העמלנית שנעשתה בטקסטיל הצלחתי להבין את המורכבות של הפרויקט שלה.
בקולקציה בין ריבוי לסדר, בקולקציה מונוכרומטית שחורה התעסקה יעל באגרנות, כהתנהגות וחקירה עיצובית יצרה טקסטיל מכפתורים שמחבר בין עודף לריק.
כמה פריטים חזקים שתפסו לי את העין הם הקולקציה של רז סקטר שהתעסקה עם תחושת הנוכחות של אדם שאיבדנו. בקולקציה שכמעט כולה לבנה ושימוש באורגנזה משי שקופה העבירה נושא של נוכחות בלתי נראית. את הדגם עם המכנסיים המתרחבים היה ניתן לראות על המסלול בלבוש השף אסף גרניט שסגר את התצוגה.
בפרויקט הגמר שלה, מיה נוימן מצליחה לגרום לנו להתמוגג מיופייה של קולקציה שלא מפחדת ללכלך את הידיים ולעבוד עם מה שהעולם משליך הצידה. במקום לחפש את החומר היקר או הנוצץ, היא בחרה לחקור את הפסולת: שאריות בגדים, אריזות פלסטיק, הדפסות תלת־ממד כושלות, פרחים נבולים. תהליכי ריקבון, עובש ופירוק הפכו אצלה למקורות השראה של ממש, כבסיס לאסתטיקה חדשה שמבקשת להיוולד מתוך ההתפוררות.
קולקציה שיצרה מורכבת מארבע מערכות לבוש, נעליים ותכשיטים כ-70% ממנה עשויה מפסולת: צמר גולמי, שאריות בדים, חוטי מתכת, פלסטיק מודפס, ואפילו פרחים מיובשים. כל אלה עובדו בטכניקות מסורתיות ועכשוויות כאחד, בהן סריגה, ליבוד, מידול תלת-ממד והמסה של חומרים קיימים, והפכו ליצירה חיה ונושמת, שמשלבת בין טבע לטכנולוגיה, בין התכלות ללידה מחודשת ואמירה נוקבת מתלכדות פה לפרויקט שמעורר מחשבה – וגם הרבה התפעלות.
מערכת הלבוש בזברה של נטע פלד, מתוך קולקציה שעסקה בהפגנת נשיות קווירית מתפרצת, התבלטה בגישה נועזת ובלתי מתנצלת. פלד יצרה ארבע דמויות שמרימות אצבע משולשת לחברה הסטרייטית-גברית – באמצעות צבעוניות עזה, כעס מודע לעצמו, והנאה בלתי מרוסנת.
