רחבת הטרוקדרו בפריז נצבעה באפלה אלגנטית ומתוחה, כשהערפל הלילי נכרך סביב מגדל אייפל הבוהק ברקע התצוגה של איב סן לורן. השיח הער במסדרונות התעשייה על סיומו של עידן הגיע אל נקודת רתיחה חסרת תקדים. לכל היושבים בשורה הראשונה היה ברור שהערב הזה אינו עוד תחנה בלוח השנה, אלא פרידה דרמטית מאנתוני וקארלו בתום עשור שלם בתפקיד.
בתום הקידה המסורתית של סוף התצוגה, מול קהל נרגש ועומד, התרחש רגע היסטורי ובלתי נשכח. במהלכו נמסרו באופן סמלי ומלא הוד המפתחות של בית האופנה. המחווה הזו, שהייתה אצילית, דרמטית ונטולת תסריט, חתמה עשר שנים של יצירה סוחפת והפכה בשבריר שנייה לאחד הרגעים המרגשים בתולדות המסלול הצרפתי.
אם זוהי אמנם נקודת הפרידה מבית האופנה, הרי שאיב סן לורן הציג מפגן כוח חזותי עוצר נשימה שזיקק את השפה העיצובית לשיאה. הקולקציה המשיכה את השפה המזוהה איתו לאורך השנים: גזרות חדות, סילואטים נשיים, שקיפויות ומשחקי פרופורציות. כל אלו הרגישו כמו סיכום מרהיב של תקופה שלמה.
במרכז המסלול עמדו חליפות זהב מטאליות מרהיבות לצד משחקי טקסטורות של משי נשפך בגוונים עמוקים של שחור. המראות המטאליים הללו העבירו תחושה של סקס אפיל עוצמתי, עתידני ומלא נוכחות. המראה הדרמטי הזה והנגיעות של הזוהר הגדירו מחדש את הדמות הנשית והעוצמתית שצעדה לאורך השנים על המסלול הפריזאי.
כשנכנס לתפקידו ב-2016 בנעליים גדולות ומחייבות, מעטים האמינו שאנתוני וקארלו יחזיק מעמד עשר שנים מלאות בכיסא הלוהט הזה. אלא שבמהלך העשור החולף הוא בנה מחדש את הזהות החזותית של בית האופנה והפך את המותג לאחד המדוברים והרווחיים ביותר בתעשייה. הוא ביסס צלליות מוארכות, אסתטיקה של שחור ולבן ומינימליזם דרמטי שכבש את העולם.
בנוסף, הוא הרחיב את גבולות הגזרה של הבית דרך הקמת זרוע הפקת סרטים קולנועיים עצמאיים. הוא הפך את קולקציות הגברים למכתיבות מגמה עולמית והוכיח שאפשר לשמור על מורשת היסטורית תוך הזרקת תעוזה מודרנית. צעדים אלו ביססו את מעמדו כאחד המנהלים האמנותיים המשפיעים בדורנו.
עם מסירת המפתחות הסמלית ועזיבתו של אנתוני וקארלו, השאלה הגדולה עכשיו היא רק מה יגיע בפרק הבא והשמועה על מי עשויה להחליף אותו בכלל עסיסית: קמנה קמאלי, המנהלת הקריאייטיבית של בית האופנה קלואה. היא אפילו עבדה בעבר בסן לורן תחת וקארלו כמנהלת עיצוב בגדי הנשים, מה שעשוי לסגור מעגל מרתק.
בין אם יבחר להמשיך לבית אופנה נחשק אחר ובין אם יתמקד בבימוי וקולנוע, וקארלו מותיר מאחוריו מורשת נדירה. היצירה שלו התאפיינה בתשוקה, כוח ואופנה עילית במיטבה. סוף עידן בסן לורן, והמורשת הזו תיחרט בזיכרון של עולם האופנה עוד שנים רבות.
