אמש דיזל פתחה את שבוע האופנה סתיו-חורף במילאנו 2026 עם מיצב שהפך את המסלול לזירה של מסיבה שהשתבשה או חלום הלוצינוגני במיוחד.
המעצב הבלגי, שמנווט את דיזל ביד בוטחת מאז 2020 ובמקביל מוביל את בית מרג’יאלה, הוכיח שוב שהוא המאסטר של הכאוס המאורגן. אחרי שבעבר הצעיד דוגמניות על רקע הר של 300 אלף קונדומים ואירח רייבים של אלפי מוזמנים, הפעם הוא בחר לחזור פנימה, אל הקרביים של הארכיון האישי והמותגי שלו.
גמסלול ב-SUPERSTUDIO MAXI התעשייתי הפך למיצב סוריאליסטי רחב ממדים. תחת תקרה בגובה 8 מטרים, שטח מרטינס “אוקיינוס של רגעים שמחים”: חצי מיליון פריטי מזכרות (ממרוביליה) שנאספו מאז הקמת המותג ב-1978. מחפצים אישיים נוסטלגיים, דרך בובות זברה ופילים, ועד שאריות פיצה וסיגריות. בתוך הג’אנקיאדה הזו, שנדמתה כחלום הזייתי, שכבה בובת חזיר קטיפה ענקית שקמה לתחייה בפינאלה – סמל מושלם לתחושת הבלבול שאחרי לילה נטול שינה.
לן מרטינס, המנהל האמנותי של הבית, לא מחפש לעשות אופנה נקייה או מנומסת ובדיזל הוא מוכיח שוב שהיופי האמיתי נמצא דווקא ברגעים המלוכלכים והכאוטיים של החיים. תחת הכותרת Dirty stop out הוא בונה קולקציה שכולה שיר הלל לבוקר שאחרי הלילה הסוער ההוא, שבו את מתעוררת במיטה לא שלך, לובשת בחושך את מה שמונח על הרצפה ויוצאת אל אור היום בביטחון עצמי מוחלט. זהו הניסיון של מרטינס לשקם את המוניטין של ה-Walk of shame ולהפוך את המראה המבולגן והמיוזע להצהרה אופנתית חזקה, שמשדרת שפשוט היה לך לילה טוב מדי בשביל לעמוד מול המראה.
הקולקציה עצמה הייתה תרגום ויזואלי גאוני למראה הלא מתאמץ הזה. פריטי בסיס כמו גופיות טנק לבנות, ז’קטים מדנים וחצאיות כפתורים עברו תהליכים של שפשוף וטלטול שנראו כאילו הם נמשכו על הגוף בחופזה ברגע של יציאה מהדלת.
מרטינס הציג טכניקה חדשנית של ציפוי דנים בדנים, שמעניקה לבד קשיחות מסוימת כאילו הוא הוכתם משאריות הקוקטיילים של הלילה הקודם וקפא בזמן. הסריגים שילבו רקמות פרחוניות עדינות שנראו כאילו נתלשו מתוך מפות שולחן או כיסויי מיטה, כשהם מוצמדים למעילי דנים מרופדים בשמיכות לבד ממוחזרות, מה שחיזק את התחושה של מי שחטפה את הדבר הראשון שמצאה כדי להתכסות.
דיזל סתיו-חורף 2026, Getty Images
לקראת סוף התצוגה מרטינס הזריק למסלול מה שהוא כינה “קיא של צבע”, עם פריטי עור ופרווה סינתטית מצופים בצבעים עזים ופראיים שנראו כמו התפרצות של אדרנלין. ראינו שמלות קטיפה שנראו כאילו נתפסו בטעות בתוך ההלבשה התחתונה ומכנסיים שהתמזגו עם מגפיים בצללית אחת ארוכה ובלתי נגמרת.
ככל שהתצוגה התקדמה, הצלילים התחלפו בטכנו רפטטיבי והעניינים על המסלול התחממו. פלטת הצבעים לא באה לשחק, עם גוונים פסטליים ש”לוכלכו” בירקרק רעל וחולצות מכופתרות שעוטרו בפאנלים זוהרים, מה שגרם להן להיראות כאילו הועלו באש או שהן מדממות ורוד וטורקיז מתוך התפרים. בסיום, התצוגה חזרה אל האסנס המזוקק של דיזל – חולצות טי וג’ינס והוכיחה שוב שבידיו של גלן מרטנס, הכאוס המוחלט הוא לא רק אסתטיקה, אלא מפגן של עוצמה, יצירתיות וביטחון עצמי בלתי מתפשר.
זו הייתה תצוגה שחגגה את הלא מושלם ואת האנרגיה הפראית של הלילה והוכיחה שוב שגלן מרטינס הוא המאסטר של הפירוק וההרכבה מחדש בעולם האופנה המודרני, כשהוא הופך את הכאוס המוחלט למפגן של עוצמה וביטחון עצמי בלתי מתפשר.
