זה כנראה הניוז הכי מרעיש ששמענו לאחרונה וקשה להישאר אדישים למחשבה שג’ון גליאנו מי שהגדיר מחדש את המושג קוטור בבתי האופנה הכי גדולים בעולם עובר לעצב עבור ענקית האופנה המהירה זארה.
השותפות היצירתית הזו לשנתיים הקרובות שנולדה מתוך שיחות אישיות עם מרתה אורטגה מצליחה לעורר סערה לא רק בגלל הקאמבק של המעצב בן ה-65 אחרי הקדנציה המרשימה במרג’יאלה אלא בעיקר בגלל הפער הבלתי נתפס בין המסלולים התיאטרליים והמורכבים שלו לבין הייצור ההמוני והנגיש. החיבור הזה מרתק במיוחד כי גליאנו לא מגיע לעצב קולקציית קפסולה חולפת אלא נכנס לעומק הארכיונים של זארה במטרה להחיות מחדש פריטים מעונות קודמות בתוך עיצובים חדשים לחלוטין כשהקולקציה הראשונה תחת שרביטו צפויה לנחות בחנויות כבר בחודש ספטמבר הקרוב.
הקריירה המפוארת של גליאנו נגדעה בבת אחת בשנת 2011, בעקבות פרשה שטלטלה את העולם כולו והובילה לפיטוריו המיידיים מדיור. המעצב תועד כשהוא משמיע התבטאויות אנטישמיות וגזעניות קשות בבר בפריז, מעשים שעוררו זעם ציבורי עצום וגררו חרם גורף מצד דמויות מפתח בתעשייה, ובראשן נטלי פורטמן שהצהירה כי לא תהיה מזוהה עמו בשום צורה. גליאנו הפך לדמות לא רצויה והורחק מהבמות המרכזיות למשך שנים, תקופה שבה עבר תהליך שיקום ארוך שכלל התנצלויות פומביות וטיפול בהתמכרויותיו. למרות שהקאמבק שלו במייסון מרג’יאלה ב-2014 סימן את תחילת החזרה לקונצנזוס, המעבר הנוכחי לזארה מעלה מחדש את השאלות הנוקבות על הזיכרון הקולקטיבי של עולם האופנה והאם הציבור באמת מוכן להשאיר את המשקעים הללו מאחור תמורת קולקציה נגישה.
כדי להבין את גודל האירוע צריך להיזכר במי שמכונה לא פעם ילד הפלא הרדיקלי של האופנה הבריטית שפרץ לתודעה כבר בשנות השמונים עם קולקציית גמר מיתולוגית בהשראת המהפכה הצרפתית והיה למעצב הבריטי הראשון שעמד בראש בתי אופנה צרפתיים יוקרתיים כמו ז’יבנשי ודיור.
לאורך עשור וחצי בדיור הוא יצר עולמות שלמים של פנטזיה ותיאטרליות עד לנפילה המתוקשרת ב-2011 אך בעשור האחרון הוא ביצע קאמבק מפואר במייסון מרג’יאלה שם הצליח לשלב בין האוונגרד למסחרי והזניק את המכירות פי חמישה עד לעזיבתו בסוף 2024. כעת הוא בוחר בצעד הלא שגרתי ביותר בקריירה שלו ומעבר מקוטור למיינסטרים מצליח לעורר סימני שאלה נוקבים בקריירה ארוכת השנים שלו.
כשמסתכלים על הקריירה המפוארת שלו אי אפשר להתעלם מהעובדה שגליאנו הוא האיש שאחראי לכמה מרגעי השטיח האדום הכי איקוניים שנראו אי פעם והוא הלביש את הנשים הכי משפיעות בעולם שהפכו בזכותו לאלות אופנה. אחת הדוגמאות הבלתי נשכחות היא שמלת החרדל שעיצב עבור ניקול קידמן לאוסקר ב-1997 ששינתה לנצח את חוקי המשחק בשטיח האדום והפכה מרגע אחד למיתולוגיה של סטייל.
גם הנסיכה דיאנה בחרה בו באחת מהופעותיה הנועזות ביותר כשצעדה במט גאלה בשמלת סליפ כחולה עם עיטורי תחרה ששידרה חופש וסקסיות שלא נראו קודם לכן על בת מלוכה. בשנים האחרונות הוא המשיך להפנט אותנו עם יצירות מרהיבות כמו לוק ה”אפיפיור” המנצנץ של ריהאנה במט גאלה או המחוכים המפוסלים שעיצב עבור זנדאיה וקים קרדשיאן שהפכו לוויראליים תוך שניות והוכיחו שהחזון שלו רלוונטי היום בדיוק כפי שהיה לפני שלושה עשורים.
התגובות של חובבי האופנה ברשתות לא איחרו לבוא והן נעות בין התרגשות שיא לבין הרמת גבה של ממש כשהשאלה המרכזית היא איך כתב היד האקסטרווגנטי שלו יחיה בשלום עם פס הייצור ההמוני. גולשים באינסטגרם כבר מציפים את הפלטפורמות בציטוטים כמו “זה היום שבו האופנה הגבוהה באמת הפכה לדמוקרטית” וגם תגובות כמו “אני לא מאמינה שאוכל לקנות גליאנו במחיר של ארוחת צהריים”. מנגד נשמעים קולות סקפטיים שתופסים את המהלך כמעט כחילול הקודש כשאחת המבקרות כתבה כי “לראות את גאון הקוטור מעצב לזארה זה כמו לבקש מפיקאסו לצייר שלטי פרסומת” ואחרת תהתה “האם הגזרות המורכבות שלו בכלל יכולות לשרוד את איכות הבדים של אופנה מהירה?”.
האם הגאונות שלו תלך לאיבוד במעבר לסטנדרטים המסחריים של אינדיטקס, או שהוא באמת יצליח “לכתוב מחדש” את הארכיונים של זארה כפי שהבטיח למגזין ווג בפריז?המתח הזה בין היוקרה הבלתי מושגת לבין הנגישות המקסימלית הוא בדיוק מה שהופך את השותפות הזו למרתקת כל כך כי בעוד שהיו מי שציפו לראות אותו חוזר לדיור או משתלט על בית אופנה כמו שאנל החיבור עם זארה מוכיח שגליאנו מעוניין דווקא בשיח עם הרחוב. כולנו מחכים לראות אם הבדים הנגישים והגזרות המסחריות יצליחו להכיל את טביעת האצבע המובהקת והדרמטית שלו או שנגלה שהפער בין עולם הקוטור לרחוב הספרדי הוא פשוט גדול מדי לגישור.
