הבסטיז קנדל ג’נר והיילי ביבר הגיעו יחד למסיבת מגזין W, וכל אחת הגישה את המחוך בדרך שלה. קנדל הלכה על גרסה רומנטית ועדינה של ולנטינו, בעוד היילי בחרה במראה מינימליסטי, נוקשה ואדג’י של סטלה מקרטני.
מי שלקחה על עצמה אתגר לא פשוט הייתה היילי ביבר, שנראתה כאילו נדחסה למחוך הקטן ביותר האפשרי (היילי מאמי את מצליחה לנשום??) בגוון קרם מבית סטלה מקרטני. ההופעה שלה הייתה מוקפדת עד לפרט האחרון: מחוך חזק ומדויק, מכנסי טוקסידו בגזרה נמוכה ותיק קלאץ’ של סן לורן. האיפור זוהר ונטול רבב, והשיער גולגל עם שביל באמצע– נקי, מוקפד ומושלם ללוק מודרני ואדג’י.
לצידה זהרה הבסטי קנדל ג’נר, עם טופ פולקה דוט ומתקתק מבית ולנטינו, חצאית שחורה וסנדלים של דה רואו. הלוק שלה, למרות הפשטות לכאורה, מורכב בקפידה, שילוב של הדפס עדין עם פפיון מרכזי מוסיף נגיעה רומנטית, הקארה השופע מדגיש שובבות ואופי.
אם כבר מדברים על מחוכים, קשה להתעלם מההיסטוריה המורכבת שלהם. במשך מאות שנים הם לא היו סתם פריט אופנתי – נשים נדחסו לתוכם בכל יום מחדש, כשהמטרה הייתה לעצב את הגוף לפי אידיאלים של צניעות ושליטה. במאה ה-16 וה-17 המחוך היה נוקשה מאוד, עם שלדי עץ או ברזל, והגבלותיו הפיזיות היו קיצוניות: קשיי נשימה, איברים שהוסטו ולעיתים גם כאב כרוני. רק במאה ה-20, עם התעוררות תנועות פמיניסטיות, הפך המחוך לפריט שבחירה בו יכולה להיות ביטוי של כוח אישי ומיניות מודעת, והתחיל להופיע מחוץ להלבשה התחתונה, על המסלול, ברחוב ובתצוגות אופנה.
היום, המחוך כבר לא רק כלי של שליטה או צניעות, הוא פריט אופנתי בפני עצמו. מעצבים מחדשים אותו בקולקציות השונות, יוצרים צלליות מפתיעות שמשלבות מינימליזם, סקסיות ורכות בו זמנית. נשים לובשות אותו באופן מודע ולפעמים פרודוקטיבי, כחלק מהלוק הכללי ולא מתוך חובה או נוהל חברתי. המחוך עובר שינוי מתמיד, מופיע מעל חולצות, מתחת לז’קטים או בשילוב עם חצאיות ומכנסיים, והפך לסמל של ביטוי אישי ושליטה על הגוף.
